Proverbs 31
1 The words of king Lemuel, the prophecy that his mother taught him.
| דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃ |
2 What, my son? and what, the son of my womb? and what, the son of my vows?
| מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃ |
3 Give not thy strength unto women, nor thy ways to that which destroyeth kings.
| אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃ |
4 [It is] not for kings, O Lemuel, [it is] not for kings to drink wine; nor for princes strong drink:
| אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃ |
5 Lest they drink, and forget the law, and pervert the judgment of any of the afflicted.
| פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃ |
6 Give strong drink unto him that is ready to perish, and wine unto those that be of heavy hearts.
| תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃ |
7 Let him drink, and forget his poverty, and remember his misery no more.
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃ |
8 Open thy mouth for the dumb in the cause of all such as are appointed to destruction.
| פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃ |
9 Open thy mouth, judge righteously, and plead the cause of the poor and needy.
| פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃ |
10 Who can find a virtuous woman? for her price [is] far above rubies.
| אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃ |
11 The heart of her husband doth safely trust in her, so that he shall have no need of spoil.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃ |
12 She will do him good and not evil all the days of her life.
| גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃ |
13 She seeketh wool, and flax, and worketh willingly with her hands.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃ |
14 She is like the merchants’ ships; she bringeth her food from afar.
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃ |
15 She riseth also while it is yet night, and giveth meat to her household, and a portion to her maidens.
| ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃ |
16 She considereth a field, and buyeth it: with the fruit of her hands she planteth a vineyard.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃ |
17 She girdeth her loins with strength, and strengtheneth her arms.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃ |
18 She perceiveth that her merchandise [is] good: her candle goeth not out by night.
| טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃ |
19 She layeth her hands to the spindle, and her hands hold the distaff.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃ |
20 She stretcheth out her hand to the poor; yea, she reacheth forth her hands to the needy.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃ |
21 She is not afraid of the snow for her household: for all her household [are] clothed with scarlet.
| לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃ |
22 She maketh herself coverings of tapestry; her clothing [is] silk and purple.
| מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃ |
23 Her husband is known in the gates, when he sitteth among the elders of the land.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃ |
24 She maketh fine linen, and selleth [it; ] and delivereth girdles unto the merchant.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃ |
25 Strength and honour [are] her clothing; and she shall rejoice in time to come.
| עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃ |
26 She openeth her mouth with wisdom; and in her tongue [is] the law of kindness.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃ |
27 She looketh well to the ways of her household, and eateth not the bread of idleness.
| צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃ |
28 Her children arise up, and call her blessed; her husband [also], and he praiseth her.
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃ |
29 Many daughters have done virtuously, but thou excellest them all.
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃ |
30 Favour [is] deceitful, and beauty [is] vain: [but] a woman [that] feareth the LORD, she shall be praised.
| שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃ |
31 Give her of the fruit of her hands; and let her own works praise her in the gates.
| תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃ |
