Leviticus 25
1 And the LORD spake unto Moses in mount Sinai, saying,
| וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר׃ |
2 Speak unto the children of Israel, and say unto them, When ye come into the land which I give you, then shall the land keep a sabbath unto the LORD.
| דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃ |
3 Six years thou shalt sow thy field, and six years thou shalt prune thy vineyard, and gather in the fruit thereof;
| שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה׃ |
4 But in the seventh year shall be a sabbath of rest unto the land, a sabbath for the LORD: thou shalt neither sow thy field, nor prune thy vineyard.
| ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃ |
5 That which groweth of its own accord of thy harvest thou shalt not reap, neither gather the grapes of thy vine undressed: [for] it is a year of rest unto the land.
| את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃ |
6 And the sabbath of the land shall be meat for you; for thee, and for thy servant, and for thy maid, and for thy hired servant, and for thy stranger that sojourneth with thee,
| והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃ |
7 And for thy cattle, and for the beast that [are] in thy land, shall all the increase thereof be meat.
| ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל׃ |
8 And thou shalt number seven sabbaths of years unto thee, seven times seven years; and the space of the seven sabbaths of years shall be unto thee forty and nine years.
| וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃ |
9 Then shalt thou cause the trumpet of the jubile to sound on the tenth [day] of the seventh month, in the day of atonement shall ye make the trumpet sound throughout all your land.
| והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם׃ |
10 And ye shall hallow the fiftieth year, and proclaim liberty throughout [all] the land unto all the inhabitants thereof: it shall be a jubile unto you; and ye shall return every man unto his possession, and ye shall return every man unto his family.
| וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו׃ |
11 A jubile shall that fiftieth year be unto you: ye shall not sow, neither reap that which groweth of itself in it, nor gather [the grapes] in it of thy vine undressed.
| יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה׃ |
12 For it [is] the jubile; it shall be holy unto you: ye shall eat the increase thereof out of the field.
| כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה׃ |
13 In the year of this jubile ye shall return every man unto his possession.
| בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו׃ |
14 And if thou sell ought unto thy neighbour, or buyest [ought] of thy neighbour’s hand, ye shall not oppress one another:
| וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו׃ |
15 According to the number of years after the jubile thou shalt buy of thy neighbour, [and] according unto the number of years of the fruits he shall sell unto thee:
| במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך׃ |
16 According to the multitude of years thou shalt increase the price thereof, and according to the fewness of years thou shalt diminish the price of it: for [according] to the number [of the years] of the fruits doth he sell unto thee.
| לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃ |
17 Ye shall not therefore oppress one another; but thou shalt fear thy God: for I [am] the LORD your God.
| ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃ |
18 Wherefore ye shall do my statutes, and keep my judgments, and do them; and ye shall dwell in the land in safety.
| ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח׃ |
19 And the land shall yield her fruit, and ye shall eat your fill, and dwell therein in safety.
| ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃ |
20 And if ye shall say, What shall we eat the seventh year? behold, we shall not sow, nor gather in our increase:
| וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו׃ |
21 Then I will command my blessing upon you in the sixth year, and it shall bring forth fruit for three years.
| וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים׃ |
22 And ye shall sow the eighth year, and eat [yet] of old fruit until the ninth year; until her fruits come in ye shall eat [of] the old [store].
| וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן׃ |
23 The land shall not be sold for ever: for the land [is] mine; for ye [are] strangers and sojourners with me.
| והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי׃ |
24 And in all the land of your possession ye shall grant a redemption for the land.
| ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃ |
25 If thy brother be waxen poor, and hath sold away [some] of his possession, and if any of his kin come to redeem it, then shall he redeem that which his brother sold.
| כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃ |
26 And if the man have none to redeem it, and himself be able to redeem it;
| ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃ |
27 Then let him count the years of the sale thereof, and restore the overplus unto the man to whom he sold it; that he may return unto his possession.
| וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו׃ |
28 But if he be not able to restore [it] to him, then that which is sold shall remain in the hand of him that hath bought it until the year of jubile: and in the jubile it shall go out, and he shall return unto his possession.
| ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃ |
29 And if a man sell a dwelling house in a walled city, then he may redeem it within a whole year after it is sold; [within] a full year may he redeem it.
| ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃ |
30 And if it be not redeemed within the space of a full year, then the house that [is] in the walled city shall be established for ever to him that bought it throughout his generations: it shall not go out in the jubile.
| ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃ |
31 But the houses of the villages which have no wall round about them shall be counted as the fields of the country: they may be redeemed, and they shall go out in the jubile.
| ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא׃ |
32 Notwithstanding the cities of the Levites, [and] the houses of the cities of their possession, may the Levites redeem at any time.
| וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃ |
33 And if a man purchase of the Levites, then the house that was sold, and the city of his possession, shall go out in [the year of] jubile: for the houses of the cities of the Levites [are] their possession among the children of Israel.
| ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃ |
34 But the field of the suburbs of their cities may not be sold; for it [is] their perpetual possession.
| ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם׃ |
35 And if thy brother be waxen poor, and fallen in decay with thee; then thou shalt relieve him: [yea, though he be] a stranger, or a sojourner; that he may live with thee.
| וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃ |
36 Take thou no usury of him, or increase: but fear thy God; that thy brother may live with thee.
| אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃ |
37 Thou shalt not give him thy money upon usury, nor lend him thy victuals for increase.
| את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך׃ |
38 I [am] the LORD your God, which brought you forth out of the land of Egypt, to give you the land of Canaan, [and] to be your God.
| אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃ |
39 And if thy brother [that dwelleth] by thee be waxen poor, and be sold unto thee; thou shalt not compel him to serve as a bondservant:
| וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד׃ |
40 [But] as an hired servant, [and] as a sojourner, he shall be with thee, [and] shall serve thee unto the year of jubile:
| כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך׃ |
41 And [then] shall he depart from thee, [both] he and his children with him, and shall return unto his own family, and unto the possession of his fathers shall he return.
| ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב׃ |
42 For they [are] my servants, which I brought forth out of the land of Egypt: they shall not be sold as bondmen.
| כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃ |
43 Thou shalt not rule over him with rigour; but shalt fear thy God.
| לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃ |
44 Both thy bondmen, and thy bondmaids, which thou shalt have, [shall be] of the heathen that are round about you; of them shall ye buy bondmen and bondmaids.
| ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃ |
45 Moreover of the children of the strangers that do sojourn among you, of them shall ye buy, and of their families that [are] with you, which they begat in your land: and they shall be your possession.
| וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃ |
46 And ye shall take them as an inheritance for your children after you, to inherit [them for] a possession; they shall be your bondmen for ever: but over your brethren the children of Israel, ye shall not rule one over another with rigour.
| והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך׃ |
47 And if a sojourner or stranger wax rich by thee, and thy brother [that dwelleth] by him wax poor, and sell himself unto the stranger [or] sojourner by thee, or to the stock of the stranger’s family:
| וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃ |
48 After that he is sold he may be redeemed again; one of his brethren may redeem him:
| אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו׃ |
49 Either his uncle, or his uncle’s son, may redeem him, or [any] that is nigh of kin unto him of his family may redeem him; or if he be able, he may redeem himself.
| או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל׃ |
50 And he shall reckon with him that bought him from the year that he was sold to him unto the year of jubile: and the price of his sale shall be according unto the number of years, according to the time of an hired servant shall it be with him.
| וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃ |
51 If [there be] yet many years [behind], according unto them he shall give again the price of his redemption out of the money that he was bought for.
| אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃ |
52 And if there remain but few years unto the year of jubile, then he shall count with him, [and] according unto his years shall he give him again the price of his redemption.
| ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו׃ |
53 [And] as a yearly hired servant shall he be with him: [and the other] shall not rule with rigour over him in thy sight.
| כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך׃ |
54 And if he be not redeemed in these [years], then he shall go out in the year of jubile, [both] he, and his children with him.
| ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃ |
55 For unto me the children of Israel [are] servants; they [are] my servants whom I brought forth out of the land of Egypt: I [am] the LORD your God.
| כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃ |
