Job 9
1 Then Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 I know [it is] so of a truth: but how should man be just with God?
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ |
3 If he will contend with him, he cannot answer him one of a thousand.
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ |
4 [He is] wise in heart, and mighty in strength: who hath hardened [himself] against him, and hath prospered?
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ |
5 Which removeth the mountains, and they know not: which overturneth them in his anger.
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ |
6 Which shaketh the earth out of her place, and the pillars thereof tremble.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ |
7 Which commandeth the sun, and it riseth not; and sealeth up the stars.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ |
8 Which alone spreadeth out the heavens, and treadeth upon the waves of the sea.
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ |
9 Which maketh Arcturus, Orion, and Pleiades, and the chambers of the south.
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ |
10 Which doeth great things past finding out; yea, and wonders without number.
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ |
11 Lo, he goeth by me, and I see [him] not: he passeth on also, but I perceive him not.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ |
12 Behold, he taketh away, who can hinder him? who will say unto him, What doest thou?
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ |
13 [If] God will not withdraw his anger, the proud helpers do stoop under him.
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ |
14 How much less shall I answer him, [and] choose out my words [to reason] with him?
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ |
15 Whom, though I were righteous, [yet] would I not answer, [but] I would make supplication to my judge.
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ |
16 If I had called, and he had answered me; [yet] would I not believe that he had hearkened unto my voice.
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ |
17 For he breaketh me with a tempest, and multiplieth my wounds without cause.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ |
18 He will not suffer me to take my breath, but filleth me with bitterness.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ |
19 If [I speak] of strength, lo, [he is] strong: and if of judgment, who shall set me a time [to plead]?
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ |
20 If I justify myself, mine own mouth shall condemn me: [if I say], I [am] perfect, it shall also prove me perverse.
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ |
21 [Though] I [were] perfect, [yet] would I not know my soul: I would despise my life.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ |
22 This [is] one [thing], therefore I said [it], He destroyeth the perfect and the wicked.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ |
23 If the scourge slay suddenly, he will laugh at the trial of the innocent.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ |
24 The earth is given into the hand of the wicked: he covereth the faces of the judges thereof; if not, where, [and] who [is] he?
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ |
25 Now my days are swifter than a post: they flee away, they see no good.
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ |
26 They are passed away as the swift ships: as the eagle [that] hasteth to the prey.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ |
27 If I say, I will forget my complaint, I will leave off my heaviness, and comfort [myself: ]
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ |
28 I am afraid of all my sorrows, I know that thou wilt not hold me innocent.
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ |
29 [If] I be wicked, why then labour I in vain?
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ |
30 If I wash myself with snow water, and make my hands never so clean;
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ |
31 Yet shalt thou plunge me in the ditch, and mine own clothes shall abhor me.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ |
32 For [he is] not a man, as I [am, that] I should answer him, [and] we should come together in judgment.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ |
33 Neither is there any daysman betwixt us, [that] might lay his hand upon us both.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ |
34 Let him take his rod away from me, and let not his fear terrify me:
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ |
35 [Then] would I speak, and not fear him; but [it is] not so with me.
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ |
