Job 5
1 Call now, if there be any that will answer thee; and to which of the saints wilt thou turn?
| קרא נא היש עונך ואל מי מקדשים תפנה׃ |
2 For wrath killeth the foolish man, and envy slayeth the silly one.
| כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה׃ |
3 I have seen the foolish taking root: but suddenly I cursed his habitation.
| אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם׃ |
4 His children are far from safety, and they are crushed in the gate, neither [is there] any to deliver [them].
| ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃ |
5 Whose harvest the hungry eateth up, and taketh it even out of the thorns, and the robber swalloweth up their substance.
| אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃ |
6 Although affliction cometh not forth of the dust, neither doth trouble spring out of the ground;
| כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל׃ |
7 Yet man is born unto trouble, as the sparks fly upward.
| כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף׃ |
8 I would seek unto God, and unto God would I commit my cause:
| אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אשים דברתי׃ |
9 Which doeth great things and unsearchable; marvellous things without number:
| עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר׃ |
10 Who giveth rain upon the earth, and sendeth waters upon the fields:
| הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות׃ |
11 To set up on high those that be low; that those which mourn may be exalted to safety.
| לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע׃ |
12 He disappointeth the devices of the crafty, so that their hands cannot perform [their] enterprise.
| מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה׃ |
13 He taketh the wise in their own craftiness: and the counsel of the froward is carried headlong.
| לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה׃ |
14 They meet with darkness in the daytime, and grope in the noonday as in the night.
| יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים׃ |
15 But he saveth the poor from the sword, from their mouth, and from the hand of the mighty.
| וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון׃ |
16 So the poor hath hope, and iniquity stoppeth her mouth.
| ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה׃ |
17 Behold, happy [is] the man whom God correcteth: therefore despise not thou the chastening of the Almighty:
| הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס׃ |
18 For he maketh sore, and bindeth up: he woundeth, and his hands make whole.
| כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה׃ |
19 He shall deliver thee in six troubles: yea, in seven there shall no evil touch thee.
| בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע׃ |
20 In famine he shall redeem thee from death: and in war from the power of the sword.
| ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃ |
21 Thou shalt be hid from the scourge of the tongue: neither shalt thou be afraid of destruction when it cometh.
| בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא׃ |
22 At destruction and famine thou shalt laugh: neither shalt thou be afraid of the beasts of the earth.
| לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא׃ |
23 For thou shalt be in league with the stones of the field: and the beasts of the field shall be at peace with thee.
| כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך׃ |
24 And thou shalt know that thy tabernacle [shall be] in peace; and thou shalt visit thy habitation, and shalt not sin.
| וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃ |
25 Thou shalt know also that thy seed [shall be] great, and thine offspring as the grass of the earth.
| וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ׃ |
26 Thou shalt come to [thy] grave in a full age, like as a shock of corn cometh in in his season.
| תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו׃ |
27 Lo this, we have searched it, so it [is; ] hear it, and know thou [it] for thy good.
| הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך׃ |
