Job 4
1 Then Eliphaz the Temanite answered and said,
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ |
2 [If] we assay to commune with thee, wilt thou be grieved? but who can withhold himself from speaking?
| הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃ |
3 Behold, thou hast instructed many, and thou hast strengthened the weak hands.
| הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃ |
4 Thy words have upholden him that was falling, and thou hast strengthened the feeble knees.
| כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃ |
5 But now it is come upon thee, and thou faintest; it toucheth thee, and thou art troubled.
| כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃ |
6 [Is] not [this] thy fear, thy confidence, thy hope, and the uprightness of thy ways?
| הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃ |
7 Remember, I pray thee, who [ever] perished, being innocent? or where were the righteous cut off?
| זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃ |
8 Even as I have seen, they that plow iniquity, and sow wickedness, reap the same.
| כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃ |
9 By the blast of God they perish, and by the breath of his nostrils are they consumed.
| מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃ |
10 The roaring of the lion, and the voice of the fierce lion, and the teeth of the young lions, are broken.
| שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃ |
11 The old lion perisheth for lack of prey, and the stout lion’s whelps are scattered abroad.
| ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃ |
12 Now a thing was secretly brought to me, and mine ear received a little thereof.
| ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃ |
13 In thoughts from the visions of the night, when deep sleep falleth on men,
| בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃ |
14 Fear came upon me, and trembling, which made all my bones to shake.
| פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃ |
15 Then a spirit passed before my face; the hair of my flesh stood up:
| ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃ |
16 It stood still, but I could not discern the form thereof: an image [was] before mine eyes, [there was] silence, and I heard a voice, [saying],
| יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃ |
17 Shall mortal man be more just than God? shall a man be more pure than his maker?
| האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃ |
18 Behold, he put no trust in his servants; and his angels he charged with folly:
| הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃ |
19 How much less [in] them that dwell in houses of clay, whose foundation [is] in the dust, [which] are crushed before the moth?
| אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃ |
20 They are destroyed from morning to evening: they perish for ever without any regarding [it].
| מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃ |
21 Doth not their excellency [which is] in them go away? they die, even without wisdom.
| הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃ |
