Job 32
1 So these three men ceased to answer Job, because he [was] righteous in his own eyes.
| וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃ |
2 Then was kindled the wrath of Elihu the son of Barachel the Buzite, of the kindred of Ram: against Job was his wrath kindled, because he justified himself rather than God.
| ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃ |
3 Also against his three friends was his wrath kindled, because they had found no answer, and [yet] had condemned Job.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃ |
4 Now Elihu had waited till Job had spoken, because they [were] elder than he.
| ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃ |
5 When Elihu saw that [there was] no answer in the mouth of [these] three men, then his wrath was kindled.
| וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃ |
6 And Elihu the son of Barachel the Buzite answered and said, I [am] young, and ye [are] very old; wherefore I was afraid, and durst not shew you mine opinion.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃ |
7 I said, Days should speak, and multitude of years should teach wisdom.
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃ |
8 But [there is] a spirit in man: and the inspiration of the Almighty giveth them understanding.
| אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃ |
9 Great men are not [always] wise: neither do the aged understand judgment.
| לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃ |
10 Therefore I said, Hearken to me; I also will shew mine opinion.
| לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃ |
11 Behold, I waited for your words; I gave ear to your reasons, whilst ye searched out what to say.
| הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃ |
12 Yea, I attended unto you, and, behold, [there was] none of you that convinced Job, [or] that answered his words:
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃ |
13 Lest ye should say, We have found out wisdom: God thrusteth him down, not man.
| פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃ |
14 Now he hath not directed [his] words against me: neither will I answer him with your speeches.
| ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃ |
15 They were amazed, they answered no more: they left off speaking.
| חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃ |
16 When I had waited, (for they spake not, but stood still, [and] answered no more; )
| והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃ |
17 [I said], I will answer also my part, I also will shew mine opinion.
| אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃ |
18 For I am full of matter, the spirit within me constraineth me.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃ |
19 Behold, my belly [is] as wine [which] hath no vent; it is ready to burst like new bottles.
| הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃ |
20 I will speak, that I may be refreshed: I will open my lips and answer.
| אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃ |
21 Let me not, I pray you, accept any man’s person, neither let me give flattering titles unto man.
| אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃ |
22 For I know not to give flattering titles; [in so doing] my maker would soon take me away.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃ |
