Job 29
1 Moreover Job continued his parable, and said,
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ |
2 Oh that I were as [in] months past, as [in] the days [when] God preserved me;
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ |
3 When his candle shined upon my head, [and when] by his light I walked [through] darkness;
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ |
4 As I was in the days of my youth, when the secret of God [was] upon my tabernacle;
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ |
5 When the Almighty [was] yet with me, [when] my children [were] about me;
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ |
6 When I washed my steps with butter, and the rock poured me out rivers of oil;
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ |
7 When I went out to the gate through the city, [when] I prepared my seat in the street!
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ |
8 The young men saw me, and hid themselves: and the aged arose, [and] stood up.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ |
9 The princes refrained talking, and laid [their] hand on their mouth.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ |
10 The nobles held their peace, and their tongue cleaved to the roof of their mouth.
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ |
11 When the ear heard [me], then it blessed me; and when the eye saw [me], it gave witness to me:
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ |
12 Because I delivered the poor that cried, and the fatherless, and [him that had] none to help him.
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ |
13 The blessing of him that was ready to perish came upon me: and I caused the widow’s heart to sing for joy.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ |
14 I put on righteousness, and it clothed me: my judgment [was] as a robe and a diadem.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ |
15 I was eyes to the blind, and feet [was] I to the lame.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ |
16 I [was] a father to the poor: and the cause [which] I knew not I searched out.
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ |
17 And I brake the jaws of the wicked, and plucked the spoil out of his teeth.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ |
18 Then I said, I shall die in my nest, and I shall multiply [my] days as the sand.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ |
19 My root [was] spread out by the waters, and the dew lay all night upon my branch.
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ |
20 My glory [was] fresh in me, and my bow was renewed in my hand.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ |
21 Unto me [men] gave ear, and waited, and kept silence at my counsel.
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ |
22 After my words they spake not again; and my speech dropped upon them.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ |
23 And they waited for me as for the rain; and they opened their mouth wide [as] for the latter rain.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ |
24 [If] I laughed on them, they believed [it] not; and the light of my countenance they cast not down.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ |
25 I chose out their way, and sat chief, and dwelt as a king in the army, as one [that] comforteth the mourners.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ |
