Job 14
1 Man [that is] born of a woman [is] of few days, and full of trouble.
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ |
2 He cometh forth like a flower, and is cut down: he fleeth also as a shadow, and continueth not.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ |
3 And dost thou open thine eyes upon such an one, and bringest me into judgment with thee?
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ |
4 Who can bring a clean [thing] out of an unclean? not one.
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ |
5 Seeing his days [are] determined, the number of his months [are] with thee, thou hast appointed his bounds that he cannot pass;
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ |
6 Turn from him, that he may rest, till he shall accomplish, as an hireling, his day.
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ |
7 For there is hope of a tree, if it be cut down, that it will sprout again, and that the tender branch thereof will not cease.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ |
8 Though the root thereof wax old in the earth, and the stock thereof die in the ground;
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ |
9 [Yet] through the scent of water it will bud, and bring forth boughs like a plant.
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ |
10 But man dieth, and wasteth away: yea, man giveth up the ghost, and where [is] he?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ |
11 [As] the waters fail from the sea, and the flood decayeth and drieth up:
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ |
12 So man lieth down, and riseth not: till the heavens [be] no more, they shall not awake, nor be raised out of their sleep.
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ |
13 O that thou wouldest hide me in the grave, that thou wouldest keep me secret, until thy wrath be past, that thou wouldest appoint me a set time, and remember me! (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) |
14 If a man die, shall he live [again]? all the days of my appointed time will I wait, till my change come.
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ |
15 Thou shalt call, and I will answer thee: thou wilt have a desire to the work of thine hands.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ |
16 For now thou numberest my steps: dost thou not watch over my sin?
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ |
17 My transgression [is] sealed up in a bag, and thou sewest up mine iniquity.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ |
18 And surely the mountain falling cometh to nought, and the rock is removed out of his place.
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ |
19 The waters wear the stones: thou washest away the things which grow [out] of the dust of the earth; and thou destroyest the hope of man.
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ |
20 Thou prevailest for ever against him, and he passeth: thou changest his countenance, and sendest him away.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ |
21 His sons come to honour, and he knoweth [it] not; and they are brought low, but he perceiveth [it] not of them.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ |
22 But his flesh upon him shall have pain, and his soul within him shall mourn.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ |
