Ezekiel 35
1 Moreover the word of the LORD came unto me, saying,
| ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃ |
2 Son of man, set thy face against mount Seir, and prophesy against it,
| בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו׃ |
3 And say unto it, Thus saith the Lord GOD; Behold, O mount Seir, I [am] against thee, and I will stretch out mine hand against thee, and I will make thee most desolate.
| ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃ |
4 I will lay thy cities waste, and thou shalt be desolate, and thou shalt know that I [am] the LORD.
| עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה׃ |
5 Because thou hast had a perpetual hatred, and hast shed [the blood of] the children of Israel by the force of the sword in the time of their calamity, in the time [that their] iniquity [had] an end:
| יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ׃ |
6 Therefore, [as] I live, saith the Lord GOD, I will prepare thee unto blood, and blood shall pursue thee: sith thou hast not hated blood, even blood shall pursue thee.
| לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך׃ |
7 Thus will I make mount Seir most desolate, and cut off from it him that passeth out and him that returneth.
| ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃ |
8 And I will fill his mountains with his slain [men: ] in thy hills, and in thy valleys, and in all thy rivers, shall they fall that are slain with the sword.
| ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם׃ |
9 I will make thee perpetual desolations, and thy cities shall not return: and ye shall know that I [am] the LORD.
| שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה׃ |
10 Because thou hast said, These two nations and these two countries shall be mine, and we will possess it; whereas the LORD was there:
| יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃ |
11 Therefore, [as] I live, saith the Lord GOD, I will even do according to thine anger, and according to thine envy which thou hast used out of thy hatred against them; and I will make myself known among them, when I have judged thee.
| לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃ |
12 And thou shalt know that I [am] the LORD, [and that] I have heard all thy blasphemies which thou hast spoken against the mountains of Israel, saying, They are laid desolate, they are given us to consume.
| וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה׃ |
13 Thus with your mouth ye have boasted against me, and have multiplied your words against me: I have heard [them].
| ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ |
14 Thus saith the Lord GOD; When the whole earth rejoiceth, I will make thee desolate.
| כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך׃ |
15 As thou didst rejoice at the inheritance of the house of Israel, because it was desolate, so will I do unto thee: thou shalt be desolate, O mount Seir, and all Idumea, [even] all of it: and they shall know that I [am] the LORD.
| כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה׃ |
