Zechariah 7
1 And it came to pass in the fourth year of king Darius, that the word of the LORD came unto Zechariah in the fourth day of the ninth month, even in Chisleu;
| ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי--בכסלו |
2 When they had sent unto the house of God Sherezer and Regemmelech, and their men, to pray before the LORD,
| וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו--לחלות את פני יהוה |
3 And to speak unto the priests which were in the house of the LORD of hosts, and to the prophets, saying, Should I weep in the fifth month, separating myself, as I have done these so many years?
| לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי--הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים |
4 Then came the word of the LORD of hosts unto me, saying,
| ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר |
5 Speak unto all the people of the land, and to the priests, saying, When all of you fasted and mourned in the fifth and seventh month, even those seventy years, did all of you at all fast unto me, even to me?
| אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה--הצום צמתני אני |
6 And when all of you did eat, and when all of you did drink, did not all of you eat for yourselves, and drink for yourselves?
| וכי תאכלו וכי תשתו--הלוא אתם האכלים ואתם השתים |
7 Should all of you not hear the words which the LORD has cried by the former prophets, when Jerusalem was inhabited and in prosperity, and the cities thereof round about her, when men inhabited the south and the plain?
| הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב |
8 And the word of the LORD came unto Zechariah, saying,
| ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר |
9 Thus speaks the LORD of hosts, saying, Execute true judgment, and show mercy and compassions every man to his brother:
| כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו |
10 And oppress not the widow, nor the fatherless, the stranger, nor the poor; and let none of you imagine evil against his brother in your heart.
| ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם |
11 But they refused to hearken, and pulled away the shoulder, and stopped their ears, that they should not hear.
| וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע |
12 Yea, they made their hearts as an adamant stone, lest they should hear the law, and the words which the LORD of hosts has sent in his spirit by the former prophets: therefore came a great wrath from the LORD of hosts.
| ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות |
13 Therefore it has come to pass, that as he cried, and they would not hear; so they cried, and I would not hear, says the LORD of hosts:
| ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות |
14 But I scattered them with a whirlwind among all the nations whom they knew not. Thus the land was desolate after them, that no man passed through nor returned: for they laid the pleasant land desolate.
| ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה |
