Proverbs 7
1 My son, keep my words, and lay up my commandments with you.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך |
2 Keep my commandments, and live; and my law as the apple of your eye.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך |
3 Bind them upon your fingers, write them upon the table of your heart.
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך |
4 Say unto wisdom, You are my sister; and call understanding your kinswoman:
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא |
5 That they may keep you from the strange woman, from the stranger which flatters with her words.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה |
6 For at the window of my house I looked through my casement,
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי |
7 And beheld among the simple ones, I discerned among the youths, a young man void of understanding,
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב |
8 Passing through the street near her corner; and he went the way to her house,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד |
9 In the twilight, in the evening, in the black and dark night:
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה |
10 And, behold, there met him a woman with the attire of an harlot, and subtle of heart.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב |
11 (She is loud and stubborn; her feet abide not in her house:
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה |
12 Now is she without, now in the streets, and lies in wait at every corner.)
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב |
13 So she caught him, and kissed him, and with an shameless face said unto him,
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו |
14 I have peace offerings with me; this day have I paid my vows.
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי |
15 Therefore came I forth to meet you, diligently to seek your face, and I have found you.
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך |
16 I have decked my bed with coverings of tapestry, with carved works, with fine linen of Egypt.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים |
17 I have perfumed my bed with myrrh, aloes, and cinnamon.
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון |
18 Come, let us take our fill of love until the morning: let us solace ourselves with loves.
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים |
19 For the goodman is not at home, he is gone a long journey:
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק |
20 He has taken a bag of money with him, and will come home at the day appointed.
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו |
21 With her much fair speech she caused him to yield, with the flattering of her lips she forced him.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו |
22 He goes after her immediately, as an ox goes to the slaughter, or as a fool to the correction of the stocks;
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל |
23 Till a dart strike through his liver; as a bird hastes to the snare, and knows not that it is for his life.
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא |
24 Hearken unto me now therefore, O all of you children, and attend to the words of my mouth.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי |
25 Let not your heart decline to her ways, go not astray in her paths.
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה |
26 For she has cast down many wounded: yea, many strong men have been slain by her.
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה |
