Jeremiah 4
1 If you will return, O Israel, says the LORD, return unto me: and if you will put away your abominations out of my sight, then shall you not remove.
| אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד |
2 And you shall swear, The LORD lives, in truth, in judgment, and in righteousness; and the nations shall bless themselves in him, and in him shall they glory.
| ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו |
3 For thus says the LORD to the men of Judah and Jerusalem, Break up your fallow ground, and sow not among thorns.
| כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים |
4 Circumcise yourselves to the LORD, and take away the foreskins of your heart, all of you men of Judah and inhabitants of Jerusalem: lest my fury come forth like fire, and burn that none can quench it, because of the evil of your doings.
| המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה--מפני רע מעלליכם |
5 Declare all of you in Judah, and publish in Jerusalem; and say, Blow all of you the trumpet in the land: cry, gather together, and say, Assemble yourselves, and let us go into the defenced cities.
| הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו (תקעו) שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר |
6 Set up the standard toward Zion: retire, stay not: for I will bring evil from the north, and a great destruction.
| שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון--ושבר גדול |
7 The lion has come up from his thicket, and the destroyer of the Gentiles is on his way; he is gone forth from his place to make your land desolate; and your cities shall be laid waste, without an inhabitant.
| עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו--לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב |
8 For this gird you with sackcloth, lament and wail: for the fierce anger of the LORD is not turned back from us.
| על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו |
9 And it shall come to pass at that day, says the LORD, that the heart of the king shall perish, and the heart of the princes; and the priests shall be astonished, and the prophets shall wonder.
| והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו |
10 Then said I, Ah, Lord GOD! surely you have greatly deceived this people and Jerusalem, saying, All of you shall have peace; whereas the sword reachs unto the soul.
| ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש |
11 At that time shall it be said to this people and to Jerusalem, A dry wind of the high places in the wilderness toward the daughter of my people, not to fan, nor to cleanse,
| בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עמי--לוא לזרות ולוא להבר |
12 Even a full wind from those places shall come unto me: now also will I give sentence against them.
| רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם |
13 Behold, he shall come up as clouds, and his chariots shall be as a whirlwind: his horses are swifter than eagles. Woe unto us! for we are spoiled.
| הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו--קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו |
14 O Jerusalem, wash your heart from wickedness, that you may be saved. How long shall your vain thoughts lodge within you?
| כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך |
15 For a voice declares from Dan, and publishes affliction from mount Ephraim.
| כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים |
16 Make all of you mention to the nations; behold, publish against Jerusalem, that watchers come from a far country, and give out their voice against the cities of Judah.
| הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם |
17 As keepers of a field, are they against her round about; because she has been rebellious against me, says the LORD.
| כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה |
18 Your way and your doings have procured these things unto you; this is your wickedness, because it is bitter, because it reachs unto your heart.
| דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך |
19 My bowels, my bowels! I am pained at my very heart; my heart makes a noise in me; I cannot hold my peace, because you have heard, O my soul, the sound of the trumpet, the alarm of war.
| מעי מעי אחולה (אחילה) קירות לבי המה לי לבי--לא אחרש כי קול שופר שמעתי (שמעת) נפשי תרועת מלחמה |
20 Destruction upon destruction is cried; for the whole land is spoiled: suddenly are my tents spoiled, and my curtains in a moment.
| שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי |
21 How long shall I see the standard, and hear the sound of the trumpet?
| עד מתי אראה נס--אשמעה קול שופר |
22 For my people is foolish, they have not known me; they are foolish children, and they have none understanding: they are wise to do evil, but to do good they have no knowledge.
| כי אויל עמי אותי לא ידעו--בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו |
23 I beheld the earth, and, lo, it was without form, and void; and the heavens, and they had no light.
| ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם |
24 I beheld the mountains, and, lo, they trembled, and all the hills moved lightly.
| ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו |
25 I beheld, and, lo, there was no man, and all the birds of the heavens were fled.
| ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו |
26 I beheld, and, lo, the fruitful place was a wilderness, and all the cities thereof were broken down at the presence of the LORD, and by his fierce anger.
| ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה--מפני חרון אפו |
27 For thus has the LORD said, The whole land shall be desolate; yet will I not make a full end.
| כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה |
28 For this shall the earth mourn, and the heavens above be black; because I have spoken it, I have purposed it, and will not repent, neither will I turn back from it.
| על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל--על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה |
29 The whole city shall flee for the noise of the horsemen and bowmen; they shall go into thickets, and climb up upon the rocks: every city shall be forsaken, and not a man dwell therein.
| מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר--באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש |
30 And when you are spoiled, what will you do? Though you cloth yourself with crimson, though you deck you with ornaments of gold, though you rent your face with painting, in vain shall you make yourself fair; your lovers will despise you, they will seek your life.
| ואתי (ואת) שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך--לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו |
31 For I have heard a voice as of a woman in travail, and the anguish as of her that brings forth her first child, the voice of the daughter of Zion, that bewails herself, that spreads her hands, saying, Woe is me now! for my soul is wearied because of murderers.
| כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה--קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים |
