Zephaniah 2
1 Gather yourselves together, yea, gather together, O nation not desired;
| התקוששו וקושו הגוי לא נכסף׃ |
2 Before the decree bring forth, before the day pass as the chaff, before the fierce anger of Yhwh come upon you, before the day of Yhwh's anger come upon you.
| בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה׃ |
3 Seek ye Yhwh, all ye meek of the earth, which have wrought his judgment; seek righteousness, seek meekness: it may be ye shall be hid in the day of Yhwh's anger.
| בקשו את יהוה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף יהוה׃ |
4 For Gaza shall be forsaken, and Ashkelon a desolation: they shall drive out Ashdod at the noon day, and Ekron shall be rooted up.
| כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר׃ |
5 Woe unto the inhabitants of the sea coast, the nation of the Cherethites! the word of Yhwh is against you; O Canaan, the land of the Philistines, I will even destroy thee, that there shall be no inhabitant.
| הוי ישבי חבל הים גוי כרתים דבר יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב׃ |
6 And the sea coast shall be dwellings and cottages for shepherds, and folds for flocks.
| והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן׃ |
7 And the coast shall be for the remnant of the house of Judah; they shall feed thereupon: in the houses of Ashkelon shall they lie down in the evening: for Yhwh their God shall visit them, and turn away their captivity.
| והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב שבותם׃ |
8 I have heard the reproach of Moab, and the revilings of the children of Ammon, whereby they have reproached my people, and magnified themselves against their border.
| שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם׃ |
9 Therefore as I live, saith Yhwh of Armies, the God of Israel, Surely Moab shall be as Sodom, and the children of Ammon as Gomorrah, even the breeding of nettles, and saltpits, and a perpetual desolation: the residue of my people shall spoil them, and the remnant of my people shall possess them.
| לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום׃ |
10 This shall they have for their pride, because they have reproached and magnified themselves against the people of Yhwh of Armies.
| זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על עם יהוה צבאות׃ |
11 Yhwh will be terrible unto them: for he will famish all the gods of the earth; and men shall worship him, every one from his place, even all the isles of the heathen.
| נורא יהוה עליהם כי רזה את כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים׃ |
12 Ye Ethiopians also, ye shall be slain by my sword.
| גם אתם כושים חללי חרבי המה׃ |
13 And he will stretch out his hand against the north, and destroy Assyria; and will make Nineveh a desolation, and dry like a wilderness.
| ויט ידו על צפון ויאבד את אשור וישם את נינוה לשממה ציה כמדבר׃ |
14 And flocks shall lie down in the midst of her, all the beasts of the nations: both the cormorant and the bittern shall lodge in the upper lintels of it; their voice shall sing in the windows; desolation shall be in the thresholds: for he shall uncover the cedar work.
| ורבצו בתוכה עדרים כל חיתו גוי גם קאת גם קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה׃ |
15 This is the rejoicing city that dwelt carelessly, that said in her heart, I am, and there is none beside me: how is she become a desolation, a place for beasts to lie down in! every one that passeth by her shall hiss, and wag his hand.
| זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו׃ |
