Job 6
1 But Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Oh that my grief were throughly weighed, and my calamity laid in the balances together!
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 For now it would be heavier than the sand of the sea: therefore my words are swallowed up.
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 For the arrows of the Almighty are within me, the poison whereof drinketh up my spirit: the terrors of God do set themselves in array against me.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 Doth the wild donkey bray when he hath grass? or loweth the ox over his fodder?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Can that which is unsavoury be eaten without salt? or is there any taste in the white of an egg?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 The things that my soul refused to touch are as my sorrowful meat.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 Oh that I might have my request; and that God would grant me the thing that I long for!
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 Even that it would please God to destroy me; that he would let loose his hand, and cut me off!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 Then should I yet have comfort; yea, I would harden myself in sorrow: let him not spare; for I have not concealed the words of the Holy One.
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 What is my strength, that I should hope? and what is mine end, that I should prolong my life?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 Is my strength the strength of stones? or is my flesh of brass?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Is not my help in me? and is wisdom driven quite from me?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 To him that is afflicted pity should be shewed from his friend; but he forsaketh the fear of the Almighty.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 My brethren have dealt deceitfully as a brook, and as the stream of brooks they pass away;
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 Which are blackish by reason of the ice, and wherein the snow is hid:
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 What time they wax warm, they vanish: when it is hot, they are consumed out of their place.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 The paths of their way are turned aside; they go to nothing, and perish.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 The troops of Tema looked, the companies of Sheba waited for them.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 They were confounded because they had hoped; they came thither, and were ashamed.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 For now ye are nothing; ye see my casting down, and are afraid.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Did I say, Bring unto me? or, Give a reward for me of your substance?
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 Or, Deliver me from the enemy’s hand? or, Redeem me from the hand of the mighty?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 Teach me, and I will hold my tongue: and cause me to understand wherein I have erred.
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 How forcible are right words! but what doth your arguing reprove?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 Do ye imagine to reprove words, and the speeches of one that is desperate, which are as wind?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 Yea, ye overwhelm the fatherless, and ye dig a pit for your friend.
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 Now therefore be content, look upon me; for it is evident unto you if I lie.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 Return, I pray you, let it not be iniquity; yea, return again, my righteousness is in it.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 Is there iniquity in my tongue? cannot my taste discern perverse things?
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
