Mark 4
1 AND he began again to teach by the sea side: and there was gathered unto him a great multitude, so that he entered into a ship, and sat in the sea; and the whole multitude was by the sea on the land.
| וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה׃ |
2 And he taught them many things by parables, and said unto them in his doctrine,
| וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃ |
3 Hearken; Behold, there went out a sower to sow:
| שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃ |
4 And it came to pass, as he sowed, some fell by the way side, and the fowls of the air came and devoured it up.
| ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃ |
5 And some fell on stony ground, where it had not much earth; and immediately it sprang up, because it had no depth of earth:
| ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה׃ |
6 But when the sun was up, it was scorched; and because it had no root, it withered away.
| ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש׃ |
7 And some fell among thorns, and the thorns grew up, and choked it, and it yielded no fruit.
| ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃ |
8 And other fell on good ground, and did yield fruit that sprang up and increased; and brought forth, some thirty, and some sixty, and some an hundred.
| ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃ |
9 And he said unto them, He that hath ears to hear, let him hear.
| ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
10 And when he was alone, they that were about him with the twelve asked of him the parable.
| ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל׃ |
11 And he said unto them, Unto you it is given to know the mystery of the kingdom of God: but unto them that are without, all these things are done in parables:
| ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃ |
12 That seeing they may see, and not perceive; and hearing they may hear, and not understand; lest at any time they should be converted, and their sins should be forgiven them.
| למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם׃ |
13 And he said unto them, Know ye not this parable? and how then will ye know all parables?
| ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם׃ |
14 The sower soweth the word.
| הזרע הוא זרע את הדבר׃ |
15 And these are they by the way side, where the word is sown; but when they have heard, Satan cometh immediately, and taketh away the word that was sown in their hearts.
| ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם׃ |
16 And these are they likewise which are sown on stony ground; who, when they have heard the word, immediately receive it with gladness;
| וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃ |
17 And have no root in themselves, and so endure but for a time: afterward, when affliction or persecution ariseth for the word’s sake, immediately they are offended.
| אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו׃ |
18 And these are they which are sown among thorns; such as hear the word,
| והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר׃ |
19 And the cares of this world, and the deceitfulness of riches, and the lusts of other things entering in, choke the word, and it becometh unfruitful. (aiōn g165)
| ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו׃ (aiōn g165) |
20 And these are they which are sown on good ground; such as hear the word, and receive it, and bring forth fruit, some thirtyfold, some sixty, and some an hundred.
| ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃ |
21 And he said unto them, Is a candle brought to be put under a bushel, or under a bed? and not to be set on a candlestick?
| ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה׃ |
22 For there is nothing hid, which shall not be manifested; neither was any thing kept secret, but that it should come abroad.
| כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי׃ |
23 If any man have ears to hear, let him hear.
| כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
24 And he said unto them, Take heed what ye hear: with what measure ye mete, it shall be measured to you: and unto you that hear shall more be given.
| ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃ |
25 For he that hath, to him shall be given: and he that hath not, from him shall be taken even that which he hath.
| כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃ |
26 And he said, So is the kingdom of God, as if a man should cast seed into the ground;
| ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה׃ |
27 And should sleep, and rise night and day, and the seed should spring and grow up, he knoweth not how.
| וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃ |
28 For the earth bringeth forth fruit of herself; first the blade, then the ear, after that the full corn in the ear.
| כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת׃ |
29 But when the fruit is brought forth, immediately he putteth in the sickle, because the harvest is come.
| וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר׃ |
30 And he said, Whereunto shall we liken the kingdom of God? or with what comparison shall we compare it?
| ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה׃ |
31 It is like a grain of mustard seed, which, when it is sown in the earth, is less than all the seeds that be in the earth:
| כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ׃ |
32 But when it is sown, it groweth up, and becometh greater than all herbs, and shooteth out great branches; so that the fowls of the air may lodge under the shadow of it.
| ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃ |
33 And with many such parables spake he the word unto them, as they were able to hear it.
| ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע׃ |
34 But without a parable spake he not unto them: and when they were alone, he expounded all things to his disciples.
| ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל׃ |
35 And the same day, when the even was come, he saith unto them, Let us pass over unto the other side.
| ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר׃ |
36 And when they had sent away the multitude, they took him even as he was in the ship. And there were also with him other little ships.
| ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו׃ |
37 And there arose a great storm of wind, and the waves beat into the ship, so that it was now full.
| ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃ |
38 And he was in the hinder part of the ship, asleep on a pillow: and they awake him, and say unto him, Master, carest thou not that we perish?
| והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃ |
39 And he arose, and rebuked the wind, and said unto the sea, Peace, be still. And the wind ceased, and there was a great calm.
| ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃ |
40 And he said unto them, Why are ye so fearful? how is it that ye have no faith?
| ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃ |
41 And they feared exceedingly, and said one to another, What manner of man is this, that even the wind and the sea obey him?
| וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃ |
