Song of Solomon 5
1 I am come into my garden, my sister, my spouse: I have gathered my myrrh with my spice; I have eaten my honeycomb with my honey; I have drunk my wine with my milk: eat, O friends; drink, yes, drink abundantly, O beloved.
| באתי לגני אחתי כלה--אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים |
2 I sleep, but my heart wakes: it is the voice of my beloved that knocks, saying, Open to me, my sister, my love, my dove, my undefiled: for my head is filled with dew, and my locks with the drops of the night.
| אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי--שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה |
3 I have put off my coat; how shall I put it on? I have washed my feet; how shall I defile them?
| פשטתי את כתנתי--איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם |
4 My beloved put in his hand by the hole of the door, and my bowels were moved for him.
| דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו |
5 I rose up to open to my beloved; and my hands dropped with myrrh, and my fingers with sweet smelling myrrh, on the handles of the lock.
| קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול |
6 I opened to my beloved; but my beloved had withdrawn himself, and was gone: my soul failed when he spoke: I sought him, but I could not find him; I called him, but he gave me no answer.
| פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו--בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני |
7 The watchmen that went about the city found me, they smote me, they wounded me; the keepers of the walls took away my veil from me.
| מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות |
8 I charge you, O daughters of Jerusalem, if you find my beloved, that you tell him, that I am sick of love.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי--מה תגידו לו שחולת אהבה אני |
9 What is your beloved more than another beloved, O you fairest among women? what is your beloved more than another beloved, that you do so charge us?
| מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו |
10 My beloved is white and ruddy, the most chief among ten thousand.
| דודי צח ואדום דגול מרבבה |
11 His head is as the most fine gold, his locks are bushy, and black as a raven.
| ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב |
12 His eyes are as the eyes of doves by the rivers of waters, washed with milk, and fitly set.
| עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב--ישבות על מלאת |
13 His cheeks are as a bed of spices, as sweet flowers: his lips like lilies, dropping sweet smelling myrrh.
| לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים--נטפות מור עבר |
14 His hands are as gold rings set with the beryl: his belly is as bright ivory overlaid with sapphires.
| ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים |
15 His legs are as pillars of marble, set on sockets of fine gold: his countenance is as Lebanon, excellent as the cedars.
| שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון--בחור כארזים |
16 His mouth is most sweet: yes, he is altogether lovely. This is my beloved, and this is my friend, O daughters of Jerusalem.
| חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם |
