כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון--כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ |
ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו |
ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים |
כלם מנאפים--כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו |
יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים |
כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם--בקר הוא בער כאש להבה |
כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי |
אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה |
אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע |
וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת |
ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו |
כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם |
אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם--והמה דברו עלי כזבים |
ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי |
ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע |
ישובו לא על היו כקשת רמיה--יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים |