Acts 22
1 Men, brothers, and fathers, hear you my defense which I make now to you.
| ”אחי ואבותיי, הקשיבו נא לדברי ההגנה שלי.“ |
2 (And when they heard that he spoke in the Hebrew tongue to them, they kept the more silence: and he says, )
| כששמעו שהוא מדבר עברית נפלה דממה כבדה עוד יותר. |
3 I am truly a man which am a Jew, born in Tarsus, a city in Cilicia, yet brought up in this city at the feet of Gamaliel, and taught according to the perfect manner of the law of the fathers, and was zealous toward God, as you all are this day.
| פולוס המשיך:”אני יהודי, יליד טרסוס שבקיליקיה, אולם חונכתי כאן בירושלים, בבית־מדרשו של רבן גמליאל, והוא שלימד אותי לשמור בקפידה את כל חוקי התורה ומצוותיה. הייתי קנאי לה׳ בכל מעשי, ממש כשם שאתם קנאים לו היום. |
4 And I persecuted this way to the death, binding and delivering into prisons both men and women.
| בזמנו רדפתי את המשיחיים עד מוות, כבלתי גברים ונשים והשלכתי אותם לכלא. |
5 As also the high priest does bear me witness, and all the estate of the elders: from whom also I received letters to the brothers, and went to Damascus, to bring them which were there bound to Jerusalem, for to be punished.
| הכהן הגדול וכל אחד מחברי הסנהדרין יוכלו להעיד על כך, משום שביקשתי מהם מכתבים אל ראשי הקהילה היהודית בדמשק. מכתבים אלה העניקו לי את הסמכות לכבול כל משיחי שאמצא, ולהביאו לירושלים כדי שייענש. |
6 And it came to pass, that, as I made my journey, and was come near to Damascus about noon, suddenly there shone from heaven a great light round about me.
| ”יום אחד בשעת הצהריים, כשהייתי בדרכי לדמשק, האיר עלי לפתע אור חזק מן השמים. |
7 And I fell to the ground, and heard a voice saying to me, Saul, Saul, why persecute you me?
| נפלתי על הארץ ושמעתי קול:’שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?‘ |
8 And I answered, Who are you, Lord? And he said to me, I am Jesus of Nazareth, whom you persecute.
| ”’מי אתה, אדוני?‘שאלתי.“”והקול ענה:’אני ישוע מנצרת שאותו אתה רודף!‘ |
9 And they that were with me saw indeed the light, and were afraid; but they heard not the voice of him that spoke to me.
| האנשים שהיו איתי ראו את האור, אך לא הבינו את הנאמר. |
10 And I said, What shall I do, LORD? And the Lord said to me, Arise, and go into Damascus; and there it shall be told you of all things which are appointed for you to do.
| ”’מה עלי לעשות, אדוני?‘שאלתי.”והאדון ענה:’קום ולך לדמשק, ושם ייאמר לך מה צפוי לך בעתיד‘. |
11 And when I could not see for the glory of that light, being led by the hand of them that were with me, I came into Damascus.
| ”האור החזק סנוור אותי עד עיוורון, והיה צורך להוביל אותי בידי לדמשק. |
12 And one Ananias, a devout man according to the law, having a good report of all the Jews which dwelled there,
| ”בדמשק בא אלי אדם צדיק וירא־אלוהים, חנניה שמו, אשר קיים את מצוות התורה והיה מקובל על כל היהודים. |
13 Came to me, and stood, and said to me, Brother Saul, receive your sight. And the same hour I looked up on him.
| חנניה עמד לצדי ואמר:’שאול אחי, פקח את עיניך!‘ומיד נפקחו עיני ויכולתי לראות כמקודם. |
14 And he said, The God of our fathers has chosen you, that you should know his will, and see that Just One, and should hear the voice of his mouth.
| ”לאחר מכן הוא אמר לי:’אלוהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו, לראות את המשיח הצדיק ולשמוע את קולו. |
15 For you shall be his witness to all men of what you have seen and heard.
| עליך לשאת את בשורת אלוהים לכל מקום, ולספר לכולם מה ששמעת וראית. |
16 And now why tarry you? arise, and be baptized, and wash away your sins, calling on the name of the Lord.
| למה אתה מחכה עכשיו? לך להיטבל במים והתרחץ מחטאיך, בקראך בשם האדון!‘ |
17 And it came to pass, that, when I was come again to Jerusalem, even while I prayed in the temple, I was in a trance;
| ”יום אחד, לאחר שחזרתי לירושלים, דיבר אלי ה׳ בחזיון בשעה שהתפללתי בבית־המקדש.’הזדרז וצא מירושלים‘, הוא אמר אלי,’כי תושבי העיר לא יאמינו למה שתספר להם עלי‘. |
18 And saw him saying to me, Make haste, and get you quickly out of Jerusalem: for they will not receive your testimony concerning me.
19 And I said, Lord, they know that I imprisoned and beat in every synagogue them that believed on you:
| ”’אבל אדון‘, מחיתי,’הם יודעים היטב שהלכתי לבית־הכנסת והכיתי את המאמינים בך, ואף השלכתי אותם לכלא. |
20 And when the blood of your martyr Stephen was shed, I also was standing by, and consenting to his death, and kept the raiment of them that slew him.
| וכשהרגו את עבדך סטפנוס, עמדתי שם בהסכמה לנעשה והשגחתי על מעיליהם של רוצחיו!‘ |
21 And he said to me, Depart: for I will send you far hence to the Gentiles.
| ”אולם אלוהים אמר לי:’עזוב את ירושלים, כי אני שולח אותך הרחק אל הגויים!‘“ |
22 And they gave him audience to this word, and then lifted up their voices, and said, Away with such a fellow from the earth: for it is not fit that he should live.
| הקהל הקשיב בתשומת לב עד שאמר פולוס את המשפט האחרון, ואז צעקו כולם פה־אחד:”סלקו אותו מכאן! הרגו אותו! הוא אינו ראוי לחיות!“ |
23 And as they cried out, and cast off their clothes, and threw dust into the air,
| הם צרחו, השליכו את מעיליהם וזרקו עפר כלפי מעלה. |
24 The chief captain commanded him to be brought into the castle, and bade that he should be examined by scourging; that he might know why they cried so against him.
| המפקד ציווה על חייליו להכניס את פולוס לתוך המצודה ולהלקותו ברצועות, כדי לאלצו להתוודות על פשעו. המפקד רצה לדעת מדוע היה הקהל נרגש ופרוע כל־כך. |
25 And as they bound him with thongs, Paul said to the centurion that stood by, Is it lawful for you to whip a man that is a Roman, and uncondemned?
| בשעה שהחיילים כבלו את פולוס כדי להלקותו, הוא פנה אל הקצין שעמד לצדו ושאל:”האם מותר להלקות אזרח רומאי לפני שהעמדת אותו לדין?“ |
26 When the centurion heard that, he went and told the chief captain, saying, Take heed what you do: for this man is a Roman.
| הקצין ניגש אל מפקד החטיבה וקרא:”מה אתה עושה? האיש הזה אזרח רומאי!“ |
27 Then the chief captain came, and said to him, Tell me, are you a Roman? He said, Yes.
| המפקד בא אל פולוס ושאל:”האם אתה באמת אזרח רומאי?“”כן, בהחלט.“ |
28 And the chief captain answered, With a great sum obtained I this freedom. And Paul said, But I was free born.
| ”גם אני והאזרחות הזאת עלתה לי הרבה כסף!“”אבל אני אזרח רומאי מלידה!“אמר פולוס. |
29 Then straightway they departed from him which should have examined him: and the chief captain also was afraid, after he knew that he was a Roman, and because he had bound him.
| החיילים שעמדו להלקות את פולוס הרפו ממנו ברגע ששמעו שהוא אזרח רומאי, והמפקד נמלא פחד על־שום שציווה לאסרו ולהלקותו. |
30 On the morrow, because he would have known the certainty why he was accused of the Jews, he loosed him from his bands, and commanded the chief priests and all their council to appear, and brought Paul down, and set him before them.
| למחרת בבוקר שחרר אותו המפקד מכבליו וציווה על ראשי הכוהנים לכנס ישיבת סנהדרין. הוא הביא לפניהם את פולוס כדי לנסות לברר מה הייתה הסיבה לכל המהומה הזאת. |
