Psalms 74
1 Maschil of Asaph. Why, O God, hast Thou cast us off for ever? Why doth Thine anger smoke against the flock of Thy pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך |
2 Remember Thy congregation, which Thou hast gotten of old, which Thou hast redeemed to be the tribe of Thine inheritance; and mount Zion, wherein Thou hast dwelt.
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו |
3 Lift up Thy steps because of the perpetual ruins, even all the evil that the enemy hath done in the sanctuary.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש |
4 Thine adversaries have roared in the midst of Thy meeting-place; they have set up their own signs for signs.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות |
5 It seemed as when men wield upwards axes in a thicket of trees.
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות |
6 And now all the carved work thereof together they strike down with hatchet and hammers.
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון |
7 They have set Thy sanctuary on fire; they have profaned the dwelling-place of Thy name even to the ground.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך |
8 They said in their heart: 'Let us make havoc of them altogether'; they have burned up all the meeting-places of God in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ |
9 We see not our signs; there is no more any prophet; neither is there among us any that knoweth how long.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה |
10 How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy blaspheme Thy name for ever?
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח |
11 Why withdrawest Thou Thy hand, even Thy right hand? Draw it out of Thy bosom and consume them.
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה |
12 Yet God is my King of old, working salvation in the midst of the earth.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ |
13 Thou didst break the sea in pieces by Thy strength; Thou didst shatter the heads of the sea-monsters in the waters.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים |
14 Thou didst crush the heads of leviathan, Thou gavest him to be food to the folk inhabiting the wilderness.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים |
15 Thou didst cleave fountain and brook; Thou driedst up ever-flowing rivers.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן |
16 Thine is the day, Thine also the night; Thou hast established luminary and sun.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש |
17 Thou hast set all the borders of the earth; Thou hast made summer and winter.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם |
18 Remember this, how the enemy hath reproached the LORD, and how a base people have blasphemed Thy name.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך |
19 O deliver not the soul of Thy turtle-dove unto the wild beast; forget not the life of Thy poor for ever.
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח |
20 Look upon the covenant; for the dark places of the land are full of the habitations of violence.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס |
21 O let not the oppressed turn back in confusion; let the poor and needy praise Thy name.
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך |
22 Arise, O God, plead Thine own cause; remember Thy reproach all the day at the hand of the base man.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום |
23 Forget not the voice of Thine adversaries, the tumult of those that rise up against Thee which ascendeth continually.
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד |
