Leviticus 22
1 And the LORD spoke unto Moses, saying:
| וידבר יהוה אל משה לאמר |
2 Speak unto Aaron and to his sons, that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, which they hallow unto Me, and that they profane not My holy name: I am the LORD.
| דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי--אשר הם מקדשים לי אני יהוה |
3 Say unto them: Whosoever he be of all your seed throughout your generations, that approacheth unto the holy things, which the children of Israel hallow unto the LORD, having his uncleanness upon him, that soul shall be cut off from before Me: I am the LORD.
| אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני--אני יהוה |
4 What man soever of the seed of Aaron is a leper, or hath an issue, he shall not eat of the holy things, until he be clean. And whoso toucheth any one that is unclean by the dead; or from whomsoever the flow of seed goeth out;
| איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב--בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע |
5 or whosoever toucheth any swarming thing, whereby he may be made unclean, or a man of whom he may take uncleanness, whatsoever uncleanness he hath;
| או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו |
6 the soul that toucheth any such shall be unclean until the even, and shall not eat of the holy things, unless he bathe his flesh in water.
| נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים |
7 And when the sun is down, he shall be clean; and afterward he may eat of the holy things, because it is his bread.
| ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא |
8 That which dieth of itself, or is torn of beasts, he shall not eat to defile himself therewith: I am the LORD.
| נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה |
9 They shall therefore keep My charge, lest they bear sin for it, and die therein, if they profane it: I am the LORD who sanctify them.
| ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם |
10 There shall no common man eat of the holy thing; a tenant of a priest, or a hired servant, shall not eat of the holy thing.
| וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש |
11 But if a priest buy any soul, the purchase of his money, he may eat of it; and such as are born in his house, they may eat of his bread.
| וכהן כי יקנה נפש קנין כספו--הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו |
12 And if a priest's daughter be married unto a common man, she shall not eat of that which is set apart from the holy things.
| ובת כהן--כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל |
13 But if a priest's daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father's house, as in her youth, she may eat of her father's bread; but there shall no common man eat thereof.
| ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו |
14 And if a man eat of the holy thing through error, then he shall put the fifth part thereof unto it, and shall give unto the priest the holy thing.
| ואיש כי יאכל קדש בשגגה--ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש |
15 And they shall not profane the holy things of the children of Israel, which they set apart unto the LORD;
| ולא יחללו את קדשי בני ישראל--את אשר ירימו ליהוה |
16 and so cause them to bear the iniquity that bringeth guilt, when they eat their holy things; for I am the LORD who sanctify them.
| והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם |
17 And the LORD spoke unto Moses, saying:
| וידבר יהוה אל משה לאמר |
18 Speak unto Aaron, and to his sons, and unto all the children of Israel, and say unto them: Whosoever he be of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that bringeth his offering, whether it be any of their vows, or any of their free-will-offerings, which are brought unto the LORD for a burnt-offering;
| דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה |
19 that ye may be accepted, ye shall offer a male without blemish, of the beeves, of the sheep, or of the goats.
| לרצנכם תמים זכר--בבקר בכשבים ובעזים |
20 But whatsoever hath a blemish, that shall ye not bring; for it shall not be acceptable for you.
| כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם |
21 And whosoever bringeth a sacrifice of peace-offerings unto the LORD in fulfilment of a vow clearly uttered, or for a freewill-offering, of the herd or of the flock, it shall be perfect to be accepted; there shall be no blemish therein.
| ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן--תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו |
22 Blind, or broken, or maimed, or having a wen, or scabbed, or scurvy, ye shall not offer these unto the LORD, nor make an offering by fire of them upon the altar unto the LORD.
| עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת--לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח--ליהוה |
23 Either a bullock or a lamb that hath any thing too long or too short, that mayest thou offer for a freewill-offering; but for a vow it shall not be accepted.
| ושור ושה שרוע וקלוט--נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה |
24 That which hath its stones bruised, or crushed, or torn, or cut, ye shall not offer unto the LORD; neither shall ye do thus in your land.
| ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו |
25 Neither from the hand of a foreigner shall ye offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them, there is a blemish in them; they shall not be accepted for you.
| ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם--מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם |
26 And the LORD spoke unto Moses, saying:
| וידבר יהוה אל משה לאמר |
27 When a bullock, or a sheep, or a goat, is brought forth, then it shall be seven days under the dam; but from the eighth day and thenceforth it may be accepted for an offering made by fire unto the LORD.
| שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה |
28 And whether it be cow or ewe, ye shall not kill it and its young both in one day.
| ושור או שה--אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד |
29 And when ye sacrifice a sacrifice of thanksgiving unto the LORD, ye shall sacrifice it that ye may be accepted.
| וכי תזבחו זבח תודה ליהוה--לרצנכם תזבחו |
30 On the same day it shall be eaten; ye shall leave none of it until the morning: I am the LORD.
| ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה |
31 And ye shall keep My commandments, and do them: I am the LORD.
| ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה |
32 And ye shall not profane My holy name; but I will be hallowed among the children of Israel: I am the LORD who hallow you,
| ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם |
33 that brought you out of the land of Egypt, to be your God: I am the LORD.
| המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה |
