Job 9
1 Then Job answered and said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Of a truth I know that it is so; and how can man be just with God?
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ |
3 If one should desire to contend with Him, he could not answer Him one of a thousand.
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ |
4 He is wise in heart, and mighty in strength; who hath hardened himself against Him, and prospered?
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ |
5 Who removeth the mountains, and they know it not, when He overturneth them in His anger.
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ |
6 Who shaketh the earth out of her place, and the pillars thereof tremble.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ |
7 Who commandeth the sun, and it riseth not; and sealeth up the stars.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ |
8 Who alone stretcheth out the heavens, and treadeth upon the waves of the sea.
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ |
9 Who maketh the Bear, Orion, and the Pleiades, and the chambers of the south.
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ |
10 Who doeth great things past finding out; yea, marvellous things without number.
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ |
11 Lo, He goeth by me, and I see Him not. He passeth on also, but I perceive Him not.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ |
12 Behold, He snatcheth away, who can hinder Him? Who will say unto Him: 'What doest Thou?'
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ |
13 God will not withdraw His anger; the helpers of Rahab did stoop under Him.
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ |
14 How much less shall I answer Him, and choose out my arguments with Him?
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ |
15 Whom, though I were righteous, yet would I not answer; I would make supplication to Him that contendeth with me.
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ |
16 If I had called, and He had answered me; yet would I not believe that He would hearken unto my voice —
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ |
17 He that would break me with a tempest, and multiply my wounds without cause;
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ |
18 That would not suffer me to take my breath, but fill me with bitterness.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ |
19 If it be a matter of strength, lo, He is mighty! and if of justice, who will appoint me a time?
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ |
20 Though I be righteous, mine own mouth shall condemn me; though I be innocent, He shall prove me perverse.
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ |
21 I am innocent — I regard not myself, I despise my life.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ |
22 It is all one — therefore I say: He destroyeth the innocent and the wicked.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ |
23 If the scourge slay suddenly, He will mock at the calamity of the guiltless.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ |
24 The earth is given into the hand of the wicked; he covereth the faces of the judges thereof; if it be not He, who then is it?
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ |
25 Now my days are swifter than a runner; they flee away, they see no good.
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ |
26 They are passed away as the swift ships; as the vulture that swoopeth on the prey.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ |
27 If I say: 'I will forget my complaint, I will put off my sad countenance, and be of good cheer',
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ |
28 I am afraid of all my pains, I know that Thou wilt not hold me guiltless.
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ |
29 I shall be condemned; why then do I labour in vain?
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ |
30 If I wash myself with snow water, and make my hands never so clean;
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ |
31 Yet wilt Thou plunge me in the ditch, and mine own clothes shall abhor me.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ |
32 For He is not a man, as I am, that I should answer Him, that we should come together in judgment.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ |
33 There is no arbiter betwixt us, that might lay his hand upon us both.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ |
34 Let Him take His rod away from me, and let not His terror make me afraid;
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ |
35 Then would I speak, and not fear Him; for I am not so with myself.
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ |
