Job 9
1 Then Job answered and said:
| ויען איוב ויאמר |
2 Of a truth I know that it is so; and how can man be just with God?
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל |
3 If one should desire to contend with Him, he could not answer Him one of a thousand.
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף |
4 He is wise in heart, and mighty in strength; who hath hardened himself against Him, and prospered?
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם |
5 Who removeth the mountains, and they know it not, when He overturneth them in His anger.
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו |
6 Who shaketh the earth out of her place, and the pillars thereof tremble.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון |
7 Who commandeth the sun, and it riseth not; and sealeth up the stars.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם |
8 Who alone stretcheth out the heavens, and treadeth upon the waves of the sea.
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים |
9 Who maketh the Bear, Orion, and the Pleiades, and the chambers of the south.
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן |
10 Who doeth great things past finding out; yea, marvellous things without number.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר |
11 Lo, He goeth by me, and I see Him not. He passeth on also, but I perceive Him not.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו |
12 Behold, He snatcheth away, who can hinder Him? Who will say unto Him: 'What doest Thou?'
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה |
13 God will not withdraw His anger; the helpers of Rahab did stoop under Him.
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב |
14 How much less shall I answer Him, and choose out my arguments with Him?
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו |
15 Whom, though I were righteous, yet would I not answer; I would make supplication to Him that contendeth with me.
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן |
16 If I had called, and He had answered me; yet would I not believe that He would hearken unto my voice —
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי |
17 He that would break me with a tempest, and multiply my wounds without cause;
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם |
18 That would not suffer me to take my breath, but fill me with bitterness.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים |
19 If it be a matter of strength, lo, He is mighty! and if of justice, who will appoint me a time?
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני |
20 Though I be righteous, mine own mouth shall condemn me; though I be innocent, He shall prove me perverse.
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני |
21 I am innocent — I regard not myself, I despise my life.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי |
22 It is all one — therefore I say: He destroyeth the innocent and the wicked.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה |
23 If the scourge slay suddenly, He will mock at the calamity of the guiltless.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג |
24 The earth is given into the hand of the wicked; he covereth the faces of the judges thereof; if it be not He, who then is it?
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא |
25 Now my days are swifter than a runner; they flee away, they see no good.
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה |
26 They are passed away as the swift ships; as the vulture that swoopeth on the prey.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל |
27 If I say: 'I will forget my complaint, I will put off my sad countenance, and be of good cheer',
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה |
28 I am afraid of all my pains, I know that Thou wilt not hold me guiltless.
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני |
29 I shall be condemned; why then do I labour in vain?
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע |
30 If I wash myself with snow water, and make my hands never so clean;
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי |
31 Yet wilt Thou plunge me in the ditch, and mine own clothes shall abhor me.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי |
32 For He is not a man, as I am, that I should answer Him, that we should come together in judgment.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט |
33 There is no arbiter betwixt us, that might lay his hand upon us both.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו |
34 Let Him take His rod away from me, and let not His terror make me afraid;
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני |
35 Then would I speak, and not fear Him; for I am not so with myself.
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי |
