Job 6
1 Then Job answered and said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Oh that my vexation were but weighed, and my calamity laid in the balances altogether!
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 For now it would be heavier than the sand of the seas; therefore are my words broken.
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 For the arrows of the Almighty are within me, the poison whereof my spirit drinketh up; the terrors of God do set themselves in array against me.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 Doth the wild ass bray when he hath grass? or loweth the ox over his fodder?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Can that which hath no savour be eaten without salt? or is there any taste in the juice of mallows?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 My soul refuseth to touch them; they are as the sickness of my flesh.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 Oh that I might have my request, and that God would grant me the thing that I long for!
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 Even that it would please God to crush me; that He would let loose His hand, and cut me off!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 Then should I yet have comfort; yea, I would exult in pain, though He spare not; for I have not denied the words of the Holy One.
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 What is my strength, that I should wait? and what is mine end, that I should be patient?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 Is my strength the strength of stones? or is my flesh of brass?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Is it that I have no help in me, and that sound wisdom is driven quite from me?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 To him that is ready to faint kindness is due from his friend, even to him that forsaketh the fear of the Almighty.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 My brethren have dealt deceitfully as a brook, as the channel of brooks that overflow,
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 Which are black by reason of the ice, and wherein the snow hideth itself;
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 What time they wax warm, they vanish, when it is hot, they are consumed out of their place.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 The paths of their way do wind, they go up into the waste, and are lost.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 The caravans of Tema looked, the companies of Sheba waited for them —
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 They were ashamed because they had hoped; they came thither, and were confounded.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 For now ye are become His; ye see a terror, and are afraid.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Did I say: 'Give unto me'? or: 'Offer a present for me of your substance'?
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 or: 'Deliver me from the adversary's hand'? or: 'Redeem me from the hand of the oppressors'?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 Teach me, and I will hold my peace; and cause me to understand wherein I have erred.
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 How forcible are words of uprightness! But what doth your arguing argue?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 Do ye hold words to be an argument, but the speeches of one that is desperate to be wind?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 Yea, ye would cast lots upon the fatherless, and dig a pit for your friend.
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 Now therefore be pleased to look upon me; for surely I shall not lie to your face.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 Return, I pray you, let there be no injustice; yea, return again, my cause is righteous.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 Is there injustice on my tongue? Cannot my taste discern crafty devices?
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
