Job 39
1 Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? Or canst thou mark when the hinds do calve?
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר |
2 Canst thou number the months that they fulfil? Or knowest thou the time when they bring forth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה |
3 They bow themselves, they bring forth their young, they cast out their fruit.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה |
4 Their young ones wax strong, they grow up in the open field; they go forth, and return not again.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו |
5 Who hath sent out the wild ass free? Or who hath loosed the bands of the wild ass?
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח |
6 Whose house I have made the wilderness, and the salt land his dwelling-place.
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה |
7 He scorneth the tumult of the city, neither heareth he the shoutings of the driver.
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע |
8 The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש |
9 Will the wild-ox be willing to serve thee? Or will he abide by thy crib?
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך |
10 Canst thou bind the wild-ox with his band in the furrow? Or will he harrow the valleys after thee?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך |
11 Wilt thou trust him, because his strength is great? Or wilt thou leave thy labour to him?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך |
12 Wilt thou rely on him, that he will bring home thy seed, and gather the corn of thy threshing-floor?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף |
13 The wing of the ostrich beateth joyously; but are her pinions and feathers the kindly stork's?
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה |
14 For she leaveth her eggs on the earth, and warmeth them in dust,
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם |
15 And forgetteth that the foot may crush them, or that the wild beast may trample them.
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה |
16 She is hardened against her young ones, as if they were not hers; though her labour be in vain, she is without fear;
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד |
17 Because God hath deprived her of wisdom, neither hath He imparted to her understanding.
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה |
18 When the time cometh, she raiseth her wings on high, and scorneth the horse and his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו |
19 Hast thou given the horse his strength? Hast thou clothed his neck with fierceness?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה |
20 Hast thou made him to leap as a locust? The glory of his snorting is terrible.
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה |
21 He paweth in the valley, and rejoiceth in his strength; he goeth out to meet the clash of arms.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק |
22 He mocketh at fear, and is not affrighted; neither turneth he back from the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב |
23 The quiver rattleth upon him, the glittering spear and the javelin.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון |
24 He swalloweth the ground with storm and rage; neither believeth he that it is the voice of the horn.
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר |
25 As oft as he heareth the horn he saith: 'Ha, ha!' and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה |
26 Doth the hawk soar by thy wisdom, and stretch her wings toward the south?
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן |
27 Doth the vulture mount up at thy command, and make her nest on high?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו |
28 She dwelleth and abideth on the rock, upon the crag of the rock, and the stronghold.
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה |
29 From thence she spieth out the prey; her eyes behold it afar off.
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו |
30 Her young ones also suck up blood; and where the slain are, there is she.
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא |
