Job 3
1 After this opened Job his mouth, and cursed his day.
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ |
2 And Job spoke, and said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
3 Let the day perish wherein I was born, and the night wherein it was said: 'A man-child is brought forth.'
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ |
4 Let that day be darkness; let not God inquire after it from above, neither let the light shine upon it.
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ |
5 Let darkness and the shadow of death claim it for their own; let a cloud dwell upon it; let all that maketh black the day terrify it.
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ |
6 As for that night, let thick darkness seize upon it; let it not rejoice among the days of the year; let it not come into the number of the months.
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ |
7 Lo, let that night be desolate; let no joyful voice come therein.
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ |
8 Let them curse it that curse the day, who are ready to rouse up leviathan.
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ |
9 Let the stars of the twilight thereof be dark; let it look for light, but have none; neither let it behold the eyelids of the morning;
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ |
10 Because it shut not up the doors of my mother's womb, nor hid trouble from mine eyes.
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ |
11 Why died I not from the womb? Why did I not perish at birth?
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ |
12 Why did the knees receive me? And wherefore the breasts, that I should suck?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ |
13 For now should I have lain still and been quiet; I should have slept; then had I been at rest —
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ |
14 With kings and counsellors of the earth, who built up waste places for themselves;
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ |
15 Or with princes that had gold, who filled their houses with silver;
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ |
16 Or as a hidden untimely birth I had not been; as infants that never saw light.
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ |
17 There the wicked cease from troubling; and there the weary are at rest.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ |
18 There the prisoners are at ease together; they hear not the voice of the taskmaster.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ |
19 The small and great are there alike; and the servant is free from his master.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ |
20 Wherewith is light given to him that is in misery, and life unto the bitter in soul —
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ |
21 Who long for death, but it cometh not; and dig for it more than for hid treasures;
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ |
22 Who rejoice unto exultation, and are glad, when they can find the grave? —
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ |
23 To a man whose way is hid, and whom God hath hedged in?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ |
24 For my sighing cometh instead of my food, and my roarings are poured out like water.
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ |
25 For the thing which I did fear is come upon me, and that which I was afraid of hath overtaken me.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ |
26 I was not at ease, neither was I quiet, neither had I rest; but trouble came.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ |
