Job 19
1 Then Job answered and said:
| ויען איוב ויאמר |
2 How long will ye vex my soul, and crush me with words?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 These ten times have ye reproached me; ye are not ashamed that ye deal harshly with me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 And be it indeed that I have erred, mine error remaineth with myself.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 If indeed ye will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach;
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 Know now that God hath subverted my cause, and hath compassed me with His net.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 Behold, I cry out: 'Violence!' but I am not heard; I cry aloud, but there is no justice.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 He hath fenced up my way that I cannot pass, and hath set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 He hath stripped me of my glory, and taken the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 He hath broken me down on every side, and I am gone; and my hope hath He plucked up like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 He hath also kindled His wrath against me, and He counteth me unto Him as one of His adversaries.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 His troops come on together, and cast up their way against me, and encamp round about my tent.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are wholly estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 They that dwell in my house, and my maids, count me for a stranger; I am become an alien in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 I call unto my servant, and he giveth me no answer, though I entreat him with my mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 My breath is abhorred of my wife, and I am loathsome to the children of my tribe.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 Even urchins despised me; if I arise, they speak against me.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 All my intimate friends abhor me; and they whom I loved are turned against me.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 My bone cleaveth to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; for the hand of God hath touched me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 Oh that my words were now written! Oh that they were inscribed in a book!
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 That with an iron pen and lead they were graven in the rock for ever!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 But as for me, I know that my Redeemer liveth, and that He will witness at the last upon the dust;
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 And when after my skin this is destroyed, then without my flesh shall I see God;
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 Whom I, even I, shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another's. My reins are consumed within me.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 If ye say: 'How we will persecute him!' seeing that the root of the matter is found in me;
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 Be ye afraid of the sword; for wrath bringeth the punishments of the sword, that ye may know there is a judgment.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
