Job 10
1 My soul is weary of my life; I will give free course to my complaint; I will speak in the bitterness of my soul.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי |
2 I will say unto God: Do not condemn me; make me know wherefore Thou contendest with me.
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני |
3 Is it good unto Thee that Thou shouldest oppress, that Thou shouldest despise the work of Thy hands, and shine upon the counsel of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת |
4 Hast Thou eyes of flesh? or seest Thou as man seeth?
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה |
5 Are Thy days as the days of man, or Thy years as a man's days,
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר |
6 That Thou inquirest after mine iniquity, and searchest after my sin,
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש |
7 Although Thou knowest that I shall not be condemned; and there is none that can deliver out of Thy hand?
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל |
8 Thy hands have framed me and fashioned me together round about; yet Thou dost destroy me!
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני |
9 Remember, I beseech Thee, that Thou hast fashioned me as clay; and wilt Thou bring me into dust again?
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני |
10 Hast Thou not poured me out as milk, and curdled me like cheese?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני |
11 Thou hast clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני |
12 Thou hast granted me life and favour, and Thy providence hath preserved my spirit.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי |
13 Yet these things Thou didst hide in Thy heart; I know that this is with Thee;
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך |
14 If I sin, then Thou markest me, and Thou wilt not acquit me from mine iniquity.
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני |
15 If I be wicked, woe unto me; and if I be righteous, yet shall I not lift up my head — being filled with ignominy and looking upon mine affliction.
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי |
16 And if it exalt itself, Thou huntest me as a lion; and again Thou showest Thyself marvellous upon me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי |
17 Thou renewest Thy witnesses against me, and increasest Thine indignation upon me; host succeeding host against me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי |
18 Wherefore then hast Thou brought me forth out of the womb? Would that I had perished, and no eye had seen me!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני |
19 I should have been as though I had not been; I should have been carried from the womb to the grave.
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל |
20 Are not my days few? Cease then, and let me alone, that I may take comfort a little,
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט |
21 Before I go whence I shall not return, even to the land of darkness and of the shadow of death;
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות |
22 A land of thick darkness, as darkness itself; a land of the shadow of death, without any order, and where the light is as darkness.
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל |
