Isaiah 63
1 'Who is this that cometh from Edom, with crimsoned garments from Bozrah? This that is glorious in his apparel, stately in the greatness of his strength?' — 'I that speak in victory, mighty to save.' —
| מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע |
2 'Wherefore is Thine apparel red, and Thy garments like his that treadeth in the winevat?' —
| מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת |
3 'I have trodden the winepress alone, and of the peoples there was no man with Me; yea, I trod them in Mine anger, and trampled them in My fury; and their lifeblood is dashed against My garments, and I have stained all My raiment.
| פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי |
4 For the day of vengeance that was in My heart, and My year of redemption are come.
| כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה |
5 And I looked, and there was none to help, and I beheld in astonishment, and there was none to uphold; therefore Mine own arm brought salvation unto Me, and My fury, it upheld Me.
| ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני |
6 And I trod down the peoples in Mine anger, and made them drunk with My fury, and I poured out their lifeblood on the earth.'
| ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם |
7 I will make mention of the mercies of the LORD, and the praises of the LORD, according to all that the LORD hath bestowed on us; and the great goodness toward the house of Israel, which He hath bestowed on them according to His compassions, and according to the multitude of His mercies.
| חסדי יהוה אזכיר תהלת יהוה כעל כל אשר גמלנו יהוה ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרב חסדיו |
8 For He said: 'Surely, they are My people, children that will not deal falsely'; so He was their Saviour.
| ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע |
9 In all their affliction He was afflicted, and the angel of His presence saved them; in His love and in His pity He redeemed them; and He bore them, and carried them all the days of old.
| בכל צרתם לא (לו) צר ומלאך פניו הושיעם--באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם |
10 But they rebelled, and grieved His holy spirit; therefore He was turned to be their enemy, Himself fought against them.
| והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם |
11 Then His people remembered the days of old, the days of Moses: 'Where is He that brought them up out of the sea with the shepherds of His flock? Where is He that put His holy spirit in the midst of them?
| ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו--איה השם בקרבו את רוח קדשו |
12 That caused His glorious arm to go at the right hand of Moses? That divided the water before them, to make Himself an everlasting name?
| מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם |
13 That led them through the deep, as a horse in the wilderness, without stumbling?
| מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו |
14 As the cattle that go down into the valley, the spirit of the LORD caused them to rest; so didst Thou lead Thy people, to make Thyself a glorious name.'
| כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניחנו--כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת |
15 Look down from heaven, and see, even from Thy holy and glorious habitation; Where is Thy zeal and Thy mighty acts, the yearning of Thy heart and Thy compassions, now restrained toward me?
| הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו |
16 For Thou art our Father; for Abraham knoweth us not, and Israel doth not acknowledge us; Thou, O LORD, art our Father, our Redeemer from everlasting is Thy name.
| כי אתה אבינו--כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה יהוה אבינו גאלנו מעולם שמך |
17 O LORD, why dost Thou make us to err from Thy ways, and hardenest our heart from Thy fear? Return for Thy servants' sake, the tribes of Thine inheritance.
| למה תתענו יהוה מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך |
18 Thy holy people they have well nigh driven out, our adversaries have trodden down Thy sanctuary.
| למצער ירשו עם קדשך צרינו בוססו מקדשך |
19 We are become as they over whom Thou never borest rule, as they that were not called by Thy name.
| היינו מעולם לא משלת בם--לא נקרא שמך עליהם לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו |
