Isaiah 10
1 Woe unto them that decree unrighteous decrees, and to the writers that write iniquity;
| הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו |
2 To turn aside the needy from judgment, and to take away the right of the poor of My people, that widows may be their spoil, and that they may make the fatherless their prey!
| להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי--להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו |
3 And what will ye do in the day of visitation, and in the ruin which shall come from far? To whom will ye flee for help? And where will ye leave your glory?
| ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם |
4 They can do nought except crouch under the captives, and fall under the slain. For all this His anger is not turned away, but His hand is stretched out still.
| בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה |
5 O Asshur, the rod of Mine anger, in whose hand as a staff is Mine indignation!
| הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי |
6 I do send him against an ungodly nation, and against the people of My wrath do I give him a charge, to take the spoil, and to take the prey, and to tread them down like the mire of the streets.
| בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו--לשלל שלל ולבז בז ולשימו (ולשומו) מרמס כחמר חוצות |
7 Howbeit he meaneth not so, neither doth his heart think so; but it is in his heart to destroy, and to cut off nations not a few.
| והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט |
8 For he saith: 'Are not my princes all of them kings?
| כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים |
9 Is not Calno as Carchemish? Is not Hamath as Arpad? Is not Samaria as Damascus?
| הלא ככרכמיש כלנו אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק שמרון |
10 As my hand hath reached the kingdoms of the idols, whose graven images did exceed them of Jerusalem and of Samaria;
| כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון |
11 Shall I not, as I have done unto Samaria and her idols, so do to Jerusalem and her idols?'
| הלא כאשר עשיתי לשמרון--ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה |
12 Wherefore it shall come to pass, that when the Lord hath performed His whole work upon mount Zion and on Jerusalem, I will punish the fruit of the arrogant heart of the king of Assyria, and the glory of his haughty looks.
| והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם--אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו |
13 For he hath said: by the strength of my hand I have done it, and by my wisdom, for I am prudent; in that I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants;
| כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם (ועתודתיהם) שושתי ואוריד כאביר יושבים |
14 And my hand hath found as a nest the riches of the peoples; and as one gathereth eggs that are forsaken, have I gathered all the earth; and there was none that moved the wing, or that opened the mouth, or chirped.
| ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף |
15 Should the axe boast itself against him that heweth therewith? Should the saw magnify itself against him that moveth it? as if a rod should move them that lift it up, or as if a staff should lift up him that is not wood.
| היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט ואת מרימיו כהרים מטה לא עץ |
16 Therefore will the Lord, the LORD of hosts, send among his fat ones leanness; and under his glory there shall be kindled a burning like the burning of fire.
| לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו--רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש |
17 And the light of Israel shall be for a fire, and his Holy One for a flame; and it shall burn and devour his thorns and his briers in one day.
| והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו--ביום אחד |
18 And the glory of his forest and of his fruitful field, he will consume both soul and body; and it shall be as when a sick man wasteth away.
| וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כמסס נסס |
19 And the remnant of the trees of his forest shall be few, that a child may write them down.
| ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם |
20 And it shall come to pass in that day, that the remnant of Israel, and they that are escaped of the house of Jacob, shall no more again stay upon him that smote them; but shall stay upon the LORD, the Holy One of Israel, in truth.
| והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל--באמת |
21 A remnant shall return, even the remnant of Jacob, unto God the Mighty.
| שאר ישוב שאר יעקב--אל אל גבור |
22 For though thy people, O Israel, be as the sand of the sea, only a remnant of them shall return; an extermination is determined, overflowing with righteousness.
| כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים--שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה |
23 For an extermination wholly determined shall the Lord, the GOD of hosts, make in the midst of all the earth.
| כי כלה ונחרצה--אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל הארץ |
24 Therefore thus saith the Lord, the GOD of hosts: O My people that dwellest in Zion, be not afraid of Asshur, though he smite thee with the rod, and lift up his staff against thee, after the manner of Egypt.
| לכן כה אמר אדני יהוה צבאות אל תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים |
25 For yet a very little while, and the indignation shall be accomplished, and Mine anger shall be to their destruction.
| כי עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על תבליתם |
26 And the LORD of hosts shall stir up against him a scourge, as in the slaughter of Midian at the Rock of Oreb; and as His rod was over the sea, so shall He lift it up after the manner of Egypt.
| ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים |
27 And it shall come to pass in that day, that his burden shall depart from off thy shoulder, and his yoke from off thy neck, and the yoke shall be destroyed by reason of fatness.
| והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן |
28 He is come to Aiath, he is passed through Migron; at Michmas he layeth up his baggage;
| בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו |
29 They are gone over the pass; they have taken up their lodging at Geba; Ramah trembleth; Gibeath-shaul is fled.
| עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה--גבעת שאול נסה |
30 Cry thou with a shrill voice, O daughter of Gallim! Hearken, O Laish! O thou poor Anathoth!
| צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות |
31 Madmenah is in mad flight; the inhabitants of Gebim flee to cover.
| נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו |
32 This very day shall he halt at Nob, shaking his hand at the mount of the daughter of Zion, the hill of Jerusalem.
| עוד היום בנב לעמד ינפף ידו הר בית (בת) ציון גבעת ירושלם |
33 Behold, the Lord, the LORD of hosts, shall lop the boughs with terror; and the high ones of stature shall be hewn down, and the lofty shall be laid low.
| הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו |
34 And He shall cut down the thickets of the forest with iron, and Lebanon shall fall by a mighty one.
| ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול |
