Exodus 5

1 And afterward Moses and Aaron came, and said unto Pharaoh: 'Thus saith the LORD, the God of Israel: Let My people go, that they may hold a feast unto Me in the wilderness.'

ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר

2 And Pharaoh said: 'Who is the LORD, that I should hearken unto His voice to let Israel go? I know not the LORD, and moreover I will not let Israel go.'

ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח

3 And they said: 'The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, and sacrifice unto the LORD our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.'

ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו--פן יפגענו בדבר או בחרב

4 And the king of Egypt said unto them: 'Wherefore do ye, Moses and Aaron, cause the people to break loose from their work? get you unto your burdens.'

ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

5 And Pharaoh said: 'Behold, the people of the land are now many, and will ye make them rest from their burdens?'

ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם

6 And the same day Pharaoh commanded the taskmasters of the people, and their officers, saying:

ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר

7 'Ye shall no more give the people straw to make brick, as heretofore. Let them go and gather straw for themselves.

לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים--כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן

8 And the tale of the bricks, which they did make heretofore, ye shall lay upon them; ye shall not diminish aught thereof; for they are idle; therefore they cry, saying: Let us go and sacrifice to our God.

ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם--לא תגרעו ממנו כי נרפים הם--על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו

9 Let heavier work be laid upon the men, that they may labour therein; and let them not regard lying words.'

תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר

10 And the taskmasters of the people went out, and their officers, and they spoke to the people, saying: 'Thus saith Pharaoh: I will not give you straw.

ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן

11 Go yourselves, get you straw where ye can find it; for nought of your work shall be diminished.'

אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר

12 So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble for straw.

ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

13 And the taskmasters were urgent, saying: 'Fulfil your work, your daily task, as when there was straw.'

והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן

14 And the officers of the children of Israel, whom Pharaoh's taskmasters had set over them, were beaten, saying: 'Wherefore have ye not fulfilled your appointed task in making brick both yesterday and today as heretofore?'

ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם--גם תמול גם היום

15 Then the officers of the children of Israel came and cried unto Pharaoh, saying: 'Wherefore dealest thou thus with thy servants?

ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך

16 There is no straw given unto thy servants, and they say to us: Make brick; and, behold, thy servants are beaten, but the fault is in thine own people.'

תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך

17 But he said: 'Ye are idle, ye are idle; therefore ye say: Let us go and sacrifice to the LORD.

ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה

18 Go therefore now, and work; for there shall no straw be given you, yet shall ye deliver the tale of bricks.'

ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו

19 And the officers of the children of Israel did see that they were set on mischief, when they said: 'Ye shall not diminish aught from your bricks, your daily task.'

ויראו שטרי בני ישראל אתם--ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו

20 And they met Moses and Aaron, who stood in the way, as they came forth from Pharaoh;

ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

21 and they said unto them: 'The LORD look upon you, and judge; because ye have made our savour to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to slay us.'

ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו

22 And Moses returned unto the LORD, and said: 'Lord, wherefore hast Thou dealt ill with this people? why is it that Thou hast sent me?

וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה--למה זה שלחתני

23 For since I came to Pharaoh to speak in Thy name, he hath dealt ill with this people; neither hast Thou delivered Thy people at all.'

ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך