Romans 14

1 But receive to yourselves him who is weak in faith, not into disputations of doubtful matters.

קבלו את האדם שאמונתו חלשה משלכם בשמחה וחמימות, ואל תמתחו ביקורת על דעותיו והשקפותיו.

2 One indeed believes he is to eat all things: another who is weak, vegetables.

זה מאמין שמותר לו לאכול כל דבר, ואילו זה שאמונתו חלשה הוא צמחוני.

3 Let not the one eating snub the one not eating. Let not the one not eating judge the one eating; for God received him.

מי שאוכל בשר אינו צריך לבוז למי שאינו אוכל אותו, ומי שאינו אוכל אינו צריך לבוז למי שאוכל, כי אלוהים אוהב את כולנו במידה שווה!

4 Who art thou judging another man's servant? to his own master he stands or falls: but he shall stand; for God is able to make him stand.

מי אתה שתמתח ביקורת על משרתו של אלוהים? המאמין המשיחי הוא משרתו של אלוהים, ורק לו הוא חייב דין וחשבון. הנח לאלוהים לומר למאמין אם הוא נוהג כשורה או לא, ואם יש צורך, אלוהים בהחלט יכול לתקן את דרכו.

5 For one indeed judges a day above a day: another judges every day (alike); let each one be fully persuaded in his own mind.

יש אדם המכבד יום מסוים יותר מימים אחרים, ויש המכבד את כל הימים במידה שווה. כל אדם צריך להיות משוכנע במה שהוא מאמין.

6 The one regarding the day, regards it to the Lord: the one eating, eats to the Lord, for he gives thanks to God; and the one not eating, eats not to the Lord, and gives thanks to God.

כשם שאדם המעדיף לקדש לה׳ יום מסוים עושה זאת לכבוד האדון, כך גם האוכל אוכל לכבוד ה׳, כי הוא מודה לאלוהים. מי שאינו אוכל – לכבוד ה׳ אינו אוכל, וגם הוא מודה לאלוהים.

7 For no one of us lives to himself, and no one dies to himself:

אין אנו אדונים לעצמנו, ואיננו חיים לעצמנו או מתים לפי בחירתנו.

8 for if indeed we live, we live to the Lord; and if we die, we die to the Lord. Then indeed if we live, and if we die, we are the Lord's.

אם אנו חיים – אנו חיים לאדון, ואם אנו מתים – אנו מתים לאדון; בחיינו ובמותנו אנו שייכים לאדון.

9 For unto this Christ died, and lives, in order that He may be Lord of the dead and of the living.

ישוע המשיח מת וקם לתחייה כדי שיהיה אדון על החיים ועל המוות.

10 But why do you judge your neighbor, or indeed why do you discount your brother? for we shall all stand before the judgment-seat of God.

אין לך זכות לשפוט את מעשי אחיך או לבוז לו. זכור, יום אחד כולנו עתידים להישפט לפני אלוהים – לא לפי קנה־המידה שלנו, אלא לפני קנה־המידה שלו.

11 For it has been written; As I live, says the Lord, every knee shall bow to me, and every tongue shall confess to God.

כפי שכתוב:”בי נשבעתי … כי לי תכרע כל ברך ותשבע כל לשון“.

12 Then therefore each one of us shall give an account to God for himself.

כל אחד מאיתנו ימסור דין וחשבון על מעשיו לאלוהים בלבד.

13 Then let us no longer judge one another: but rather judge this, not to place before a brother an offence for a stumblingblock.

לכן הבה נחדל למתוח ביקורת איש על אחיו. לעומת זאת, נבקר את עצמנו ונדאג שלא נכשיל את אחינו במעשינו.

14 I know, and am persuaded in the Lord Jesus, that there is nothing unclean of itself: except to him who considers it unclean, to him it is unclean.

אני משוכנע באמונה, שדבר אינו טמא בפני עצמו; הוא טמא רק למי שחושב אותו לטמא.

15 But if your brother is grieved on account of your meat, you are no longer walking in divine love. Do not by your meat destroy him for whom Christ died.

אם אחיך נפגע מהעובדה שאתה אוכל בשר, ואילו אתה ממשיך בשלך, הרי שאינך מתייחס אליו באהבה. אל תניח לדבר־מאכל לפגוע במאמין המשיחי שגם בעדו מת המשיח.

16 Let not your good be blasphemed.

אל תניח לדבר הנראה כשר בעיניך להיראות כחטא בעיני אחרים.

17 For the kingdom of God is not meat and drink, but righteousness and peace and joy in the Holy Ghost.

אחרי־הכול לנו, המשיחיים, אכילה ושתייה אינם הדברים החשובים ביותר בחיינו. החשוב יותר הוא לעשות מעשים טובים, לרדוף שלום ולשמוח בהשראת רוח הקודש.

18 For in this the one serving Christ is acceptable to God, and approved unto men.

אם נשרת את האדון בדרך זאת, שירותנו ימצא־חן בעיני אלוהים ובעיני בני־אדם.

19 Then therefore we pursue the things belonging to peace, and edification towards one another.

ובאותה דרך הבה נשאף לאחדות ולשלום בקהילה, ונשתדל לבנות איש את רעהו.

20 Do not destroy the work of God on account of meat. All things are pure; but it is evil to the man who eats with offence:

אל תהרוס את עבודת אלוהים בגלל דבר־מאכל. זכור, מותר לך לאכול כל דבר, כי הכול טהור, אך אם אכילתך עלולה לפגוע באחיך, אזי אסור לך לאכול!

21 it is good neither to eat flesh, nor to drink wine, nor anything by which your brother stumbles.

מוטב לא לאכול בשר, לא לשתות יין ולא לעשות דבר שעלול לפגוע באחיך.

22 The faith which you have, have it with yourself before God. Happy is the one not judging himself in that which he approves:

אתה אמנם יודע שמותר לך לאכול כל דבר, כי אלוהים נתן לך רשות, אך שמור זאת בינך לבין אלוהים ואל תתגאה בכך לפני אחרים, כי הם עלולים להיפגע. אשרי האיש העושה את הדבר הנכון במצפון נקי.

23 but if he may eat doubting, he has been condemned, because it is not of faith; but every thing which is not of faith is sin.

אם אתה חושב שמעשה מסוים אסור, אל תעשהו, כי לגביך הוא אסור. אם אתה בכל זאת עושה אותו, הרי שחטאת, כי לא נהגת באמונה, וכל מה שנעשה ללא אמונה הוא חטא!