John 11
1 And a certain one was sick, Lazarus from Bethany, of the village of Mary and Martha her sister.
| איש בשם אלעזר, שגר בבית־עניה עם מרים ואחותה מרתא, חלה. אחותו מרים היא זו שמשחה את ישוע במרקחת יקרה וניגבה את רגליו בשערותיה. |
2 And Mary was the one anointing the Lord with myrrh, and wiping His feet with her hair, whose brother Lazarus was sick.
3 Then the sisters sent to Him, saying, Lord, behold the one whom thou lovest is sick.
| מרתא ומרים שלחו הודעה לישוע:”אדוני, ידידך הטוב חולה מאוד.“ |
4 And Jesus hearing said, This sickness is not unto death, but for the glory of God, so that the Son of God may be glorified through it.
| כששמע ישוע את הדבר אמר:”מחלה זאת לא תיגמר במוות, כי אם להביא כבוד לאלוהים. כי בן האלוהים יפואר באמצעות המחלה הזאת.“ |
5 Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus, with Divine love.
| ישוע אהב מאוד את מרתא, מרים ואלעזר. |
6 Therefore when He heard that he was sick, He then remained two days in the place in which He was.
| כאשר ישוע שמע שאלעזר חלה, התעכב יומיים |
7 Then after this He says to the disciples, Let us go again unto Judea.
| ורק לאחר מכן אמר לתלמידיו:”הבה נחזור ליהודה.“ |
8 The disciples said to Him, Master, the Jews were but now seeking to stone thee; dost thou go hither again?
| ”אולם, רבי, “קראו התלמידים במחאה,”לפני ימים ספורים בלבד ניסו מנהיגי היהודים להרוג אותך, ועכשיו אתה חוזר לאותו מקום?“ |
9 Jesus responded, Are there not twelve hours of the day? If any one may walk in the day, he does not stumble, because he sees the light of this world:
| ”בכל יום יש שתים־עשרה שעות אור, ובמשך השעות האלה יכול כל אחד ללכת בלי ליפול או להיכשל. |
10 if any one may walk in the night, he stumbles, because the light is not in him.
| מי שהולך בלילה ייכשל וימעד בגלל החשכה.“ |
11 He spoke these things: and after this He says to them, Our friend Lazarus is asleep; and I go that I may awaken him.
| ישוע המשיך:”חברנו אלעזר ישן, אך אני הולך להעיר אותו.“ |
12 Then the disciples said to Him, Lord, if he is asleep, he will be saved.
| ישוע התכוון לכך שאלעזר מת, אולם תלמידיו חשבו שאמר כי אלעזר ישן במנוחה, ולכן אמרו:”אם אלעזר ישן שינה טובה הוא ודאי יבריא!“ |
13 But Jesus spoke concerning his death: and they thought that He spoke concerning the rest of sleep.
14 Then however Jesus spoke to them openly, Lazarus is dead,
| ”אלעזר מת“, אמר להם ישוע בפירוש. |
15 and I rejoice on account of you that I was not there, in order that you may believe; but let us go to him.
| ”אני שמח למענכם שלא הייתי שם, כדי שתלמדו להאמין. הבה נלך אליו.“ |
16 Then Thomas, called Didymus, said to his fellow-disciples; Let us go too, that we may die with Him.
| תומא (הנקרא בשם חיבה”התאום“) אמר לחבריו התלמידים:”בואו נלך גם אנחנו כדי שנמות איתו.“ |
17 Then Jesus having come, found him having four days in the sepulcher.
| בהגיעם לבית־עניה נאמר להם שאלעזר מת ושהוא קבור כבר ארבעה ימים. |
18 But Bethany was near Jerusalem, about fifteen furlongs.
| בית־עניה מרוחקת מירושלים רק כשלושה קילומטר, |
19 And many of the Jews had come to Martha and Mary, that they might comfort them concerning their brother.
| ויהודים רבים באו מירושלים לנחם את מרתא ומרים באבלן. |
20 Then Martha, when she heard that Jesus comes, went to meet Him: and Mary sat in the house.
| כאשר שמעה מרתא שישוע היה בדרכו אליהן, הלכה לפגוש אותו, ואילו מרים נשארה בבית. |
21 Then Martha said to Jesus, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.
| ”אדוני, “אמרה מרתא לישוע,”אילו היית כאן, אחי לא היה מת. |
22 And now I know that, whatsoever things you may ask of God, God will give to you.
| אך עדיין לא מאוחר מדי, כי אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך.“ |
23 Jesus says to her, Thy brother will rise again.
| ”אחיך יקום לחיים“, הבטיח ישוע. |
24 Martha says to Him, I know he will rise again in the resurrection in the last day.
| ”כן, “אמרה מרתא,”עם כל האחרים בתחיית המתים ביום האחרון.“ |
25 Jesus said unto her, I am the resurrection and the life; the one believing on me, though he may die, shall live: and
| אולם ישוע אמר לה:”אני הוא התחייה והחיים. כל המאמין בי יחיה אפילו אם ימות. |
| כל המאמין בי יחיה לנצח ולא ימות לעולם! האם את מאמינה לי?“ (aiōn g165) |
27 She says to Him, Yes, Lord: I believe that thou art the Christ, the Son of God, come into the world.
| ”כן, אדוני, “השיבה,”אני מאמינה שאתה המשיח בן־האלוהים אשר לו חיכינו זמן רב.“ |
28 And having said this, she departed, and called her sister Mary, speaking secretly, The Teacher is present, and calls you.
| כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה:”המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך.“ |
29 She, when she heard, arises quickly, and comes to Him:
| מרים יצאה אליו מיד. |
30 Jesus had not yet come into the village, but was yet in the place where Martha met Him.
| ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. |
31 Then the Jews being with her in the house, and comforting her, seeing Mary, that she arose up quickly and went out, followed her, thinking that she goes to the tomb in order that she may weep there.
| היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה. |
32 Then Mary, when she came where Jesus was, seeing Him, fell at His feet, saying to Him, Lord, if Thou hadst been here, my brother had not died.
| כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי:”אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת.“ |
33 Then when Jesus saw her weeping, and the Jews, having come with her, weeping, He groaned in spirit, and troubled Himself,
| בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח. |
34 and said, Where have you laid him? They say to Him, Lord, come and see.
| ”היכן קברתם אותו?“שאל.”בוא וראה“, ענו האנשים. |
35 Jesus wept.
| ישוע בכה. |
36 Then the Jews were saying, Behold, how He loved him as a friend!
| ”הם היו חברים טובים מאוד“, אמרו היהודים זה לזה.”ראו עד כמה אהב אותו!“ |
37 And some of them said, Was not this One, having opened the eyes of the blind, able to bring it to pass, that he indeed should not die?
| היו שאמרו:”אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?“ |
38 Then Jesus again groaning in Himself comes to the tomb; and it was a cave, and a stone was laid upon it.
| ישוע שוב התרגש והלך אל קברו של אלעזר. הוא נקבר במערה שאבן גדולה חסמה את פיתחה. |
39 Jesus says; Take away the stone. Martha, the sister of the dead, says to Him; Lord, already he smelleth: for he is dead four days.
| ”הזיזו את האבן“, ביקש ישוע. אולם מרתא, אחות המת, אמרה:”אבל אדוני, הגופה ודאי מצחינה; הרי הוא קבור כבר ארבעה ימים!“ |
40 Jesus says to her; Did I not tell thee, that, if thou canst believe, thou shalt see the glory of God?
| ”האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את גבורת האלוהים?“שאל ישוע. |
41 Then they took away the stone; and Jesus lifted up His eyes, and said, Father, I thank thee, because Thou hast heard Me.
| האנשים הזיזו את האבן, וישוע נשא עיניו אל השמים וקרא:”אבי, תודה לך על שאתה שומע אותי. |
42 I know that Thou dost always hear Me; but on account of the multitude standing around I spoke, in order that they might believe that Thou didst send Me.
| אני יודע שאתה שומע אותי תמיד, אולם אמרתי זאת כדי שכל הנוכחים כאן יאמינו שאתה שלחת אותי.“ |
43 And speaking these things, He cried out with a great voice, Lazarus, come forth.
| לאחר מכן הוא קרא בקול רם מאוד:”אלעזר, צא החוצה!“ |
44 And the dead came out, bound as to his feet and hands with graveclothes; and his face bound round with a napkin. Jesus says to them, Loose him, and let him go.
| ואלעזר יצא החוצה עטוף עדיין בתכריכים.”הסירו מעליו את התכריכים ותנו לו ללכת“, אמר ישוע. |
45 Then many of the Jews, having come to Mary and seeing the things which He did, believed on Him:
| יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע. |
46 but certain ones of them went away to the Pharisees, and told them the things which Jesus did.
| אולם היו שהלכו לפרושים וסיפרו להם את הדבר. |
47 Then the chief priests and Pharisees assembled the Sanhedrin, and continued to say, What are we doing? because this man is doing many miracles.
| הפרושים וראשי הכוהנים כינסו אסיפה כדי לדון במצב.”איפה הוא ואיפה אנחנו?“שאלו זה את זה במבוכה.”האיש הזה באמת מחולל ניסים! |
48 If we thus let Him alone, all will believe on Him: and the Romans will come and take away our place and nation.
| אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו, וזה יהיה סופנו, כי אז יבואו הרומאים ויסירו את בית המקדש ואת עמנו!“ |
49 But one of them, Caiaphas, being high priest that year, said to them,
| קייפא, הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם:”אינכם מבינים דבר! |
50 You know nothing, you do not consider that it is profitable to you, that one man may die for the people, and the whole nation perish not.
| האינכם מבינים כי מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד? למה לסכן את העם?“ |
51 And he spoke this not of himself, but being high priest that year, he prophesied that Jesus was about to die for the nation.
| קייפא לא אמר דברים אלה ביוזמתו, אלא בהשראת אלוהים, כי בהיותו הכהן הגדול של אותה שנה ניבא שישוע ימות בעד העם. |
52 And not only for the nation, but that He may gather into one the children of God dispersed abroad.
| ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם. |
53 Then from that day they passed the verdict, that they would kill Him.
| מאותו יום ואילך תכננו מנהיגי היהודים להרוג את ישוע, |
54 Therefore Jesus walked no more publicly among the Jews, but went away thence into the country near the desert, into a city called Ephraim; and there tarried with His disciples.
| ולכן הוא הפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה. הוא עזב את ירושלים והחליט ללכת לעיר אפרים שבגבול המדבר, שם נשאר עם תלמידיו. |
55 And the passover of the Jews was nigh, and many came up out of the country into Jerusalem before the passover, in order that they might purify themselves.
| בהתקרב חג הפסח עלו לירושלים יהודים רבים מכל קצות הארץ, כדי להשתתף בטקס הטהרה שקדם לחג. |
56 Then they were seeking Jesus, and standing in the temple, they were saying one with another, What seems to you; that He may not come to the feast?
| הם רצו לראות את ישוע, ובעמדם בבית־המקדש שאלו איש את רעהו:”מה דעתכם, האם יבוא לחג הפסח או לא?“ |
57 And both the high priests and Pharisees had given commandment, if any one should know where He is, he should communicate it, in order that they might arrest Him.
| בינתיים הודיעו ראשי הכוהנים והפרושים בציבור, שכל הרואה את ישוע חייב לדווח להם על כך מיד, כדי שיוכלו לאסרו. |
