Psalms 50
1 A Psalme of Asaph. The God of Gods, euen the Lord hath spoken and called the earth from the rising vp of the sunne vnto the going downe thereof.
| מזמור לאסף אל אלהים יהוה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו׃ |
2 Out of Zion, which is the perfection of beautie, hath God shined.
| מציון מכלל יפי אלהים הופיע׃ |
3 Our God shall come and shall not keepe silence: a fire shall deuoure before him, and a mightie tempest shall be mooued round about him.
| יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד׃ |
4 Hee shall call the heauen aboue, and the earth to iudge his people.
| יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו׃ |
5 Gather my Saints together vnto me, those that make a couenant with me with sacrifice.
| אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח׃ |
6 And the heauens shall declare his righteousnes: for God is iudge himselfe. (Selah)
| ויגידו שמים צדקו כי אלהים שפט הוא סלה׃ |
7 Heare, O my people, and I wil speake: heare, O Israel, and I wil testifie vnto thee: for I am God, euen thy God.
| שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי׃ |
8 I wil not reproue thee for thy sacrifices, or thy burnt offerings, that haue not bene continually before me.
| לא על זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד׃ |
9 I will take no bullocke out of thine house, nor goates out of thy foldes.
| לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים׃ |
10 For all the beastes of the forest are mine, and the beastes on a thousand mountaines.
| כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף׃ |
11 I knowe all the foules on the mountaines: and the wilde beastes of the fielde are mine.
| ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי׃ |
12 If I bee hungry, I will not tell thee: for the world is mine, and all that therein is.
| אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה׃ |
13 Will I eate the flesh of bulles? or drinke the blood of goates?
| האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃ |
14 Offer vnto God praise, and pay thy vowes vnto the most High,
| זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך׃ |
15 And call vpon me in the day of trouble: so will I deliuer thee, and thou shalt glorifie me.
| וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני׃ |
16 But vnto the wicked said God, What hast thou to doe to declare mine ordinances, that thou shouldest take my couenant in thy mouth,
| ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך׃ |
17 Seeing thou hatest to bee reformed, and hast cast my wordes behinde thee?
| ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך׃ |
18 For when thou seest a thiefe, thou runnest with him, and thou art partaker with the adulterers.
| אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך׃ |
19 Thou giuest thy mouth to euill, and with thy tongue thou forgest deceit.
| פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה׃ |
20 Thou sittest, and speakest against thy brother, and slanderest thy mothers sonne.
| תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי׃ |
21 These things hast thou done, and I held my tongue: therefore thou thoughtest that I was like thee: but I will reproue thee, and set them in order before thee.
| אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃ |
22 Oh cosider this, ye that forget God, least I teare you in pieces, and there be none that can deliuer you.
| בינו נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מציל׃ |
23 He that offereth praise, shall glorifie mee: and to him, that disposeth his way aright, will I shew the saluation of God.
| זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים׃ |
