Proverbs 7
1 My sonne, keepe my wordes, and hide my commandements with thee.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ |
2 Keepe my commandements, and thou shalt liue, and mine instruction as the apple of thine eyes.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ |
3 Binde them vpon thy fingers, and write them vpon the table of thine heart.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ |
4 Say vnto wisedome, Thou art my sister: and call vnderstanding thy kinswoman,
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ |
5 That they may keepe thee from the strange woman, euen from the stranger that is smoothe in her wordes.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ |
6 As I was in the window of mine house, I looked through my windowe,
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ |
7 And I sawe among the fooles, and considered among the children a yong man destitute of vnderstanding,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ |
8 Who passed through the streete by her corner, and went toward her house,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ |
9 In the twilight in the euening, when the night began to be blacke and darke.
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ |
10 And beholde, there met him a woman with an harlots behauiour, and subtill in heart.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ |
11 (She is babling and loud: whose feete can not abide in her house.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ |
12 Nowe she is without, nowe in the streetes, and lyeth in waite at euery corner)
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ |
13 So she caught him and kissed him and with an impudent face said vnto him,
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ |
14 I haue peace offerings: this day haue I payed my vowes.
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ |
15 Therefore came I forth to meete thee, that I might seeke thy face: and I haue found thee.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ |
16 I haue deckt my bed with ornaments, carpets and laces of Egypt.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ |
17 I haue perfumed my bedde with myrrhe, aloes, and cynamom.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ |
18 Come, let vs take our fill of loue vntill the morning: let vs take our pleasure in daliance.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ |
19 For mine husband is not at home: he is gone a iourney farre off.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ |
20 He hath taken with him a bagge of siluer, and will come home at the day appointed.
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ |
21 Thus with her great craft she caused him to yeelde, and with her flattering lips she entised him.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ |
22 And he followed her straight wayes, as an oxe that goeth to the slaughter, and as a foole to the stockes for correction,
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ |
23 Till a dart strike through his liuer, as a bird hasteth to the snare, not knowing that he is in danger.
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ |
24 Heare me now therefore, O children, and hearken to the wordes of my mouth.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ |
25 Let not thine heart decline to her wayes: wander thou not in her paths.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ |
26 For shee hath caused many to fall downe wounded, and the strong men are all slaine by her.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ |
