Isaiah 64
1 Oh, that thou wouldest breake the heauens, and come downe, and that the mountaines might melt at thy presence!
| לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃ |
2 As the melting fire burned, as the fire caused the waters to boyle, (that thou mightest declare thy Name to thy aduersaries) the people did tremble at thy presence.
| כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃ |
3 When thou diddest terrible things, which we looked not for, thou camest downe, and the mountaines melted at thy presence.
| בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃ |
4 For since the beginning of the world they haue not heard nor vnderstande with the eare, neither hath ye eye seene another God beside thee, which doeth so to him that waiteth for him.
| ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו׃ |
5 Thou diddest meete him, that reioyced in thee, and did iustly: they remembred thee in thy wayes: beholde, thou art angrie, for we haue sinned: yet in them is continuance, and we shall be saued.
| פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃ |
6 But we haue all bene as an vncleane thing, and all our righteousnes is as filthie cloutes, and we all doe fade like a leafe, and our iniquities like the winde haue taken vs away.
| ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃ |
7 And there is none that calleth vpon thy Name, neither that stirreth vp himselfe to take holde of thee: for thou hast hid thy face from vs, and hast consumed vs because of our iniquities.
| ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו׃ |
8 But now, O Lord, thou art our Father: we are the clay, and thou art our potter, and we all are the worke of thine hands.
| ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃ |
9 Be not angry, O Lord, aboue measure, neither remember iniquitie for euer: lo, we beseech thee beholde, we are all thy people.
| אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו׃ |
10 Thine holy cities lye waste: Zion is a wildernes, and Ierusalem a desart.
| ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃ |
11 The House of our Sanctuarie and of our glorie, where our fathers praysed thee, is burnt vp with fire and all our pleasant things are wasted.
| בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה׃ |
12 Wilt thou holde thy selfe still at these things, O Lord? wilt thou holde thy peace and afflict vs aboue measure?
| העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד׃ |
