Hebrews 2
1 Wherefore wee ought diligently to giue heede to the thinges which wee haue heard, lest at any time we runne out.
| לכן אנחנו חיבים ביותר להכין לבבנו אל אשר שמענו פן ילוז ויאבד ממנו׃ |
2 For if the worde spoken by Angels was stedfast, and euery transgression, and disobedience receiued a iust recompence of reward,
| כי אם הדבר הנאמר על ידי המלאכים היה קים וכל פשע ומרי נשא את ענשו כמשפט׃ |
3 How shall we escape, if we neglect so great saluation, which at the first began to be preached by the Lord, and afterward was confirmed vnto vs by them that heard him,
| איך נמלט אנחנו אם לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי האדון ותקים לנו על ידי שמעיה׃ |
4 God bearing witnes thereto, both with signes and wonders, and with diuers miracles, and gifts of the holy Ghost, according to his owne will?
| וגם אלהים העיד עליה באתות ובמופתים ובגבורות שנות ובהאציל מרוח קדשו כרצונו׃ |
5 For he hath not put in subiection vnto the Angels the world to come, whereof we speake.
| כי לא תחת יד המלאכים שת את העולם הבא אשר אנחנו מדברים עליו׃ |
6 But one in a certaine place witnessed, saying, What is man, that thou shouldest bee mindefull of him? or the sonne of man, that thou wouldest consider him?
| כי אם כאשר העיד האמר במקום אחד מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו׃ |
7 Thou madest him a litle inferiour to ye Angels: thou crownedst him with glory and honour, and hast set him aboue the workes of thine hands.
| ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו ותמשילהו במעשי ידיך׃ |
8 Thou hast put all things in subiection vnder his feete. And in that he hath put all things in subiection vnder him, he left nothing that should not be subiect vnto him. But we yet see not all things subdued vnto him,
| כל שתה תחת רגליו הנה באשר שת כל תחתיו לא השאיר דבר שלא שת תחתיו ועתה זה לא ראינו עדין כי כל הושת תחתיו׃ |
9 But we see Iesus crowned with glory and honour, which was made litle inferiour to the Angels, through the suffering of death, that by Gods grace he might taste death for all men.
| אבל ישוע המחסר מעט ממלאכים אותו ראינו מעטר בכבוד והדר מפני ענותו עד מות למען אשר יטעם בחסד אלהים את המות בעד כלם׃ |
10 For it became him, for whome are all these thinges, and by whome are all these things, seeing that hee brought many children vnto glory, that he should consecrate the Prince of their saluation through afflictions.
| כי נאה היה לו אשר הכל למענו והכל על ידו בהנחתו בנים רבים לכבוד להשלים בענוים את שר ישועתם׃ |
11 For he that sanctifieth, and they which are sanctified, are all of one: wherefore he is not ashamed to call them brethren,
| כי גם המקדש גם המקדשים כלם מאחד המה ועל כן לא בוש מקרא להם אחים׃ |
12 Saying, I will declare thy Name vnto my brethren: in the middes of the Church will I sing praises to thee.
| באמרו אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך׃ |
13 And againe, I will put my trust in him. And againe, Beholde, here am I, and the children which God hath giuen me.
| ועוד וקויתי לו ועוד הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה׃ |
14 Forasmuch then as the children are partakers of flesh and blood, he also himselfe likewise tooke part with them, that hee might destroye through death, him that had the power of death, that is the deuil,
| ויען כי הילדים כלם יחדו בשר ודם אף הוא לבש בשר ודם כמוהם למען אשר יבטל על ידי המות את אשר לו ממשלת המות הוא השטן׃ |
15 And that he might deliuer all them, which for feare of death were all their life time subiect to bondage.
| ולהתיר את אלה אשר מאימת המות היו נתנים לעבדות כל ימי חייהם׃ |
16 For he in no sort tooke on him the Angels nature, but hee tooke on him the seede of Abraham.
| כי אמנם לא במלאכים החזיק כי אם בזרע אברהם החזיק׃ |
17 Wherefore in all things it behoued him to be made like vnto his brethren, that hee might be mercifull, and a faithfull hie Priest in things concerning God, that he might make reconciliation for the sinnes of the people.
| על כן היה עליו להדמות לאחיו בכל דבר למען אשר יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בעניני אלהים לכפר על חטאת העם׃ |
18 For in that he suffered, and was tempted, he is able to succour them that are tempted.
| כי באשר הוא בעצמו ענה ונתנסה יכל לעזר את המנסים׃ |
