1 Samuel 18
1 And when he had made an ende of speaking vnto Saul, the soule of Ionathan was knit with the soule of Dauid, and Ionathan loued him, as his owne soule.
| ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו (ויאהבהו) יהונתן כנפשו |
2 And Saul tooke him that day, and woulde not let him returne to his fathers house.
| ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו |
3 Then Ionathan and Dauid made a couenant: for he loued him as his owne soule.
| ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו |
4 And Ionathan put off the robe that was vpon him, and gaue it Dauid, and his garments, euen to his sword, and to his bow, and to his girdle.
| ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו |
5 And Dauid went out whithersoeuer Saul sent him, and behaued himselfe wisely: so that Saul set him ouer the men of warre, and he was accepted in the sight of all the people, and also in the sight of Sauls seruants.
| ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול |
6 When they came againe, and Dauid returned from the slaughter of the Philistim, the women came out of all cities of Israel singing and dauncing to meete king Saul, with timbrels, with instruments of ioy, and with rebeckes.
| ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור (לשיר) והמחלות לקראת שאול המלך--בתפים בשמחה ובשלשים |
7 And the women sang by course in their play, and sayd, Saul hath slayne his thousand, and Dauid his ten thousand.
| ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו |
8 Therefore Saul was exceeding wroth, and the saying displeased him, and he sayde, They haue ascribed vnto Dauid ten thousand, and to me they haue ascribed but a thousand, and what can he haue more saue the kingdome?
| ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה |
9 Wherefore Saul had an eye on Dauid from that day forward.
| ויהי שאול עון (עוין) את דוד מהיום ההוא והלאה |
10 And on the morowe, the euill spirite of God came vpon Saul, and he prophecied in the middes of the house: and Dauid played with his hand like as at other times, and there was a speare in Sauls hand.
| ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול |
11 And Saul tooke the speare, and sayd, I will smite Dauid through to the wall. But Dauid auoyded twise out of his presence.
| ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים |
12 And Saul was afrayd of Dauid, because the Lord was with him, and was departed from Saul.
| וירא שאול מלפני דוד כי היה יהוה עמו ומעם שאול סר |
13 Therefore Saul put him from him, and made him a captaine ouer a thousand, and he went out and in before the people.
| ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם |
14 And Dauid behaued himselfe wisely in all his wayes: for the Lord was with him.
| ויהי דוד לכל דרכו משכיל ויהוה עמו |
15 Wherefore when Saul saw that he was very wise, he was afrayde of him.
| וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו |
16 For all Israel and Iudah loued Dauid, because he went out and in before them.
| וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם |
17 Then Saul sayd to Dauid, Beholde mine eldest daughter Merab, her I will giue thee to wife: onely be a valiant sonne vnto me, and fight the Lordes battels: for Saul thought, Mine hand shall not be vpon him, but the hand of the Philistims shalbe vpon him.
| ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה--אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים |
18 And Dauid answered Saul, What am I? and what is my life, or the family of my father in Israel, that I should be sonne in law to the King?
| ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל--כי אהיה חתן למלך |
19 Howbeit when Merab Sauls daughter should haue bene giuen to Dauid, she was giuen vnto Adriel a Meholathite to wife.
| ויהי בעת תת את מרב בת שאול--לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה |
20 Then Michal Sauls daughter loued Dauid: and they shewed Saul, and the thing pleased him.
| ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו |
21 Therefore Saul said, I wil giue him her, that she may be a snare to him, and that the hand of the Philistims may bee against him. Wherefore Saul sayde to Dauid, Thou shalt this day be my sonne in law in the one of the twayne.
| ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום |
22 And Saul commanded his seruants, Speake with Dauid secretly, and say, Behold, ye King hath a fauour to thee, and all his seruants loue thee: be now therefore the Kings sonne in law.
| ויצו שאול את עבדו דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך |
23 And Sauls seruantes spake these wordes in the eares of Dauid. And Dauid sayd, Seemeth it to you a light thing to be a Kings sonne in lawe, seeing that I am a poore man and of small reputation?
| וידברו עבדי שאול באזני דוד את הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה |
24 And then Sauls seruats brought him word againe, saying, Such wordes spake Dauid.
| ויגדו עבדי שאול לו--לאמר כדברים האלה דבר דוד |
25 And Saul sayd, This wise shall ye say to Dauid, The King desireth no dowrie, but an hundred foreskinnes of the Philistims, to bee auenged of the Kings enemies: for Saul thought to make Dauid fall into the handes of the Philistims.
| ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים |
26 And when his seruantes tolde Dauid these wordes, it pleased Dauid well, to be the Kings sonne in law: and the dayes were not expired.
| ויגדו עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים |
27 Afterwarde Dauid arose with his men, and went and slewe of the Philistims two hundreth men: and Dauid brought their foreskinnes, and they gaue them wholly to the King that hee might be the Kings sonne in lawe: therefore Saul gaue him Michal his daughter to wife.
| ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה |
28 Then Saul sawe, and vnderstoode that the Lord was with Dauid, and that Michal the daughter of Saul loued him.
| וירא שאול וידע כי יהוה עם דוד ומיכל בת שאול אהבתהו |
29 Then Saul was more and more afrayde of Dauid, and Saul became alway Dauids enemie.
| ויאסף שאול לרא מפני דוד--עוד ויהי שאול איב את דוד כל הימים |
30 And when the Princes of the Philistims went forth, at their going forth Dauid behaued himselfe more wisely then all the seruants of Saul, so that his name was much set by.
| ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד |
