Ruth 1
1 There was a famine during the time when the judges ruled Israel, so a man left Bethlehem in Judah and went to live in exile in the country of Moab, along with his wife and two sons.
| ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב--הוא ואשתו ושני בניו |
2 His name was Elimelech, and his wife's name Naomi. His sons were called Mahlon and Chilion. They were Ephrathites from Bethlehem in Judah. They went to the country of Moab and lived there.
| ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים--מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם |
3 However, Elimelech, Naomi's husband, died, and she was left with her two sons.
| וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה |
4 The sons married Moabite women. One was called Orpah, the other was called Ruth. After about ten years,
| וישאו להם נשים מאביות--שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים |
5 both Mahlon and Chilion died. Naomi was left alone, without her two sons or her husband.
| וימתו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה |
6 So she and her daughters-in-law prepared to leave the country of Moab and return home because she had heard that the Lord had blessed his people there with food.
| ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב--כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם |
7 She left the place where she had been living and with her two daughters-in-law set out on the road back to the land of Judah.
| ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה |
8 However, as they left, Naomi said to her two daughters-in-law, “Each of you, go back to your mother's homes, and may the Lord be as kind to you as you have been to me, and to those who have died.
| ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה (יעש) יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי |
9 May the Lord give you a good home with another husband.” She kissed them, and they all started to cry loudly.
| יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה |
10 “No! We want to go back with you to your people,” they replied.
| ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך |
11 “Why do you want to go back with me?” Naomi asked. “I'm not able to have any more sons for you to marry.
| ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים |
12 Go back home, my daughters, because I'm too old to marry again. Even if I were to sleep with a new husband tonight and had sons,
| שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה--גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים |
13 would you wait for them to grow up? Would you decide you weren't going to marry anyone else? No. The whole situation is more bitter for me than it is for you, for the Lord has turned against me!”
| הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם--כי יצאה בי יד יהוה |
14 They started crying loudly again. Then Orpah kissed her mother-in-law goodbye. But Ruth held on tightly to Naomi.
| ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה |
15 “Look, your sister-in-law is going back to her people and her gods. Go back home with her,” said Naomi.
| ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך |
16 But Ruth replied, “Please don't keep on telling me to leave you and go back. Where you go, I will go. Where you live, I will live. Your people will be my people. Your God will be my God.
| ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין--עמך עמי ואלהיך אלהי |
17 Where you die, I will die, and there I will be buried. May the Lord punish me harshly if I let anything but death separate us!”
| באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף--כי המות יפריד ביני ובינך |
18 When Naomi saw that Ruth was determined to go with her, she stopped telling Ruth to go home.
| ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה |
19 So the two of them walked on until they reached Bethlehem. When they arrived there, the whole town got excited. “Is this Naomi?” the women asked.
| ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי |
20 She said to them, “Don't call me Naomi! Call me Mara, for the Almighty has treated me very bitterly.
| ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד |
21 I left here full, but the Lord has brought me home empty. Why call me Naomi when the Lord has condemned me, when the Almighty has brought disaster on me?”
| אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי |
22 This is the way that Naomi returned from Moab with Ruth, the Moabite, her daughter-in-law. They arrived in Bethlehem at the beginning of the barley harvest.
| ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים |
