Psalms 142

1 A maskil of David, when he was in the cave. A prayer. I call out to the Lord for help; pleading with the Lord for mercy.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

2 I pour out my complaints before him; I tell him what's troubling me.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

3 When I'm totally discouraged, you know the direction I should take. But whichever way I go, people set traps for me.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

4 I look to my right for someone to support me—but no one pays me any attention. There's no safe place for me—no one cares about me at all.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

5 I cry out to you, Lord, for help, saying, “You are the one who keeps me safe; you are all I need in life.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

6 Please listen to my sad cry, for I'm feeling very low. Please save me from those who are after me, for they're too strong for me.

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

7 Release me from my prison so I can praise you for the person you are! Those who live right will gather round me because you have treated me so well.”

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃