Job 10
1 I hate my life! Let me speak freely about my complaints—I can't keep my bitterness to myself.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ |
2 I will tell God, “Don't just condemn me—tell me what you have against me.
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ |
3 Do you enjoy accusing me? Why do you reject me, someone you made with your own hands, and yet smile on the scheming of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ |
4 Do you have human eyes? Do you see like human beings do?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ |
5 Is your life as short as mortal beings? Are your years as brief as those of humanity,
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ |
6 that you have to examine my wrongs and investigate my sins?
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ |
7 Even though you know I'm not guilty, no one can save me from you.
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ |
8 You made me and shaped me with your own hands, and yet you destroy me.
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ |
9 Remember that you shaped me like a piece of clay—are you now going to turn me back into dust?
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ |
10 You poured me out like milk, you curdled me like cheese.
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ |
11 You clothed me with skin and flesh; you wove my body together with bones and muscles.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ |
12 You granted me life and showed me your kindness; you have taken great care of me.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ |
13 But you kept these things hidden in your heart. I know your purpose was
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ |
14 to watch me, and if I sinned, then you would not forgive my wrongs.
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ |
15 If I'm guilty I'm in trouble, if I'm innocent I can't hold my head high because I'm totally disgraced as I look at my sufferings.
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ |
16 If I do hold my head high you hunt me down like a lion, showing how powerful you are in hurting me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ |
17 You repeat your arguments against me, you pour out more and more of your anger against me, you send fresh armies against me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ |
18 So why did you allow me to be born? I wish that I had died, and nobody had ever seen me!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ |
19 It would have been better if I had never existed, taken straight from the womb to the grave.
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ |
20 I only have a few days left, so why don't you leave me alone so I can have a little peace
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ |
21 before I go to where I shall never return from, the land of darkness and the shadow of death—
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ |
22 the land of total darkness where death's shadow lies, a place of chaos where light itself is darkness.”
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ |
