Genesis 8
1 But God hadn't forgotten about Noah and all the wild animals and livestock with him in the ark. God sent a wind to blow over the earth, and the floodwaters started to drop.
| ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃ |
2 The subterranean waters were closed off, and the heavy rainfall was stopped.
| ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃ |
3 The floodwaters steadily receded from the earth. They had gone down so much that by 150 days after the flood began
| וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃ |
4 the ark grounded on the mountains of Ararat. This happened on the seventeenth day of the seventh month.
| ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃ |
5 The waters continued to drop so that by the first day of the tenth month the tops of mountains could be seen.
| והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃ |
6 Forty days later Noah opened the window he'd made in the ark,
| ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃ |
7 and sent a raven out. It flew back and forth until the water on the earth had dried up.
| וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃ |
8 Then he sent a dove out to see if the waters had gone down enough to expose dry ground.
| וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃ |
9 But the dove couldn't find anywhere to land. So it came back to Noah in the ark because water was still covering the whole earth. He reached out his hand, picked up the dove, and took it back into the ark with him.
| ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃ |
10 He waited another seven days and sent the dove out from the ark again.
| ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃ |
11 When it came back to him in the evening it had a freshly-picked olive leaf in its beak, so Noah knew the floodwaters were mainly gone from the earth.
| ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃ |
12 Again he waited another seven days and sent the dove out again, but this time it didn't return to him.
| וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃ |
13 By now Noah was 601, and by the first day of the first month, the floodwaters on the earth were gone. Noah pulled back the ark's covering and saw that the ground was drying out.
| ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃ |
14 By the twenty-seventh day of the second month the earth was dry.
| ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ |
15 Then God told Noah,
| וידבר אלהים אל נח לאמר׃ |
16 “Leave the ark, you and your wife, your sons and their wives.
| צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃ |
17 Let all the animals go—the birds, the wild animals, the creatures that run along the ground—so that they can breed and increase their numbers on the earth.”
| כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃ |
18 So Noah and his wife, his sons and their wives, left the ark.
| ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃ |
19 All the animals, all the creatures that run along the ground, all the birds—everything that lives on land—also left, each kind leaving together.
| כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃ |
20 Noah built an altar, and sacrificed some of the clean animals and birds as a burnt offering.
| ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃ |
21 The Lord accepted the sacrifice, and said to himself, “I won't ever again curse the ground because of human beings, even though every single thought in their minds is evil from childhood. I won't ever destroy all life again as I have just done.
| וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃ |
22 As long as the earth exists, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, day and night, will never come to an end.”
| עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃ |
A Dove is Sent Forth from the Ark
