2 Samuel 1
1 After the death of Saul, David returned from attacking the Amalekites. He stayed in Ziklag for two days.
| ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים |
2 Then on the third day a man arrived from Saul's camp. His clothes were torn and he had dust on his head. When he approached David, he bowed before him, and fell to the ground in respect.
| ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו |
3 “Where have you come from?” David asked him. “I got away from the Israelite camp,” he replied.
| ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי |
4 “Tell me what happened,” David asked. “The army ran away from the battle,” the man replied. “Many of them died, and Saul and his son Jonathan also died.”
| ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו |
5 “How do you know Saul and Jonathan died?” David asked the man giving the report.
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו |
6 “I just happened to be there on Mount Gilboa,” he replied. “I saw Saul, leaning on his spear, with the enemy chariots and the charioteers advancing on him.
| ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו |
7 He turned around and saw me. He called out and I replied, ‘I'm here to help!’
| ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני |
8 He asked me, ‘Who are you?’ I told him, ‘I'm an Amalekite.’
| ויאמר לי מי אתה ויאמר (ואמר) אליו עמלקי אנכי |
9 Then he told me, ‘Please come over here and kill me! I'm in terrible agony but life is still hanging on.’
| ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני--כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי |
10 So I went over him and killed him, because I knew that wounded as he was he couldn't last long. I took the crown from his head and his bracelet from his arm, and I've brought them here to you, my lord.”
| ואעמד עליו ואמתתהו--כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה |
11 David grabbed hold of his clothes and ripped them, as did his men.
| ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו |
12 They mourned and cried and fasted until the evening for Saul and his son Jonathan, and for the army of the Lord, the Israelites, that had been killed by the sword.
| ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל--כי נפלו בחרב |
13 David asked man who brought him the report, “Where are you from?” “I'm the son of a foreigner,” he replied “I'm an Amalekite.”
| ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי |
14 “Why weren't you worried about killing the Lord's anointed one?” David asked.
| ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה |
15 David called over one of his men and said, “Go ahead, kill him!” So the man cut the Amalekite down and killed him.
| ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת |
16 David had told the Amalekite, “Your death is your own fault because you testified against yourself when you said, ‘I killed the Lord's anointed one.’”
| ויאמר אליו דוד דמיך (דמך) על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה |
17 Then David sang this lament for Saul and his son Jonathan.
| ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו |
18 He ordered it to be taught to the people of Judah. It is called “the Bow” and is recorded in the Book of the Just:
| ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר |
19 “Israel, the glorious one lies dead on your mountains. How the mighty have fallen!
| הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים |
20 Don't announce it in the town of Gath, don't proclaim it in the streets of Ashkelon, so that the Philistine women won't rejoice, so that the heathen women won't celebrate.
| אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים |
21 Mountains of Gilboa, may no dew or rain fall on you! May you have no fields that produce offerings of grain. For it was there that the shield of the mighty was defiled; Saul's shield, no longer cared for with olive oil.
| הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם--ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים--מגן שאול בלי משיח בשמן |
22 Jonathan with his bow did not retreat from attacking the enemy; Saul with his sword did not return empty-handed from shedding blood.
| מדם חללים מחלב גבורים--קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם |
23 During their lives, Saul and Jonathan were much loved and very pleasant, and death did not divide them. They were faster than eagles, stronger than lions.
| שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו |
24 Women of Israel, mourn for Saul, who gave you fine scarlet clothes decorated with gold ornaments.
| בנות ישראל--אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן |
25 How the mighty have fallen in battle! Jonathan lies dead on your mountains.
| איך נפלו גברים בתוך המלחמה--יהונתן על במותיך חלל |
26 I weep so much for you, my brother Jonathan! You were so very dear to me! Your love for me was so wonderful, greater than the love women have!
| צר לי עליך אחי יהונתן--נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים |
27 How the mighty have fallen! The weapons of war are gone!”
| איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה |
