Hebrews 3

1 So then, holy brothers, you who share in the celestial calling, do contemplate the Apostle and High Priest of our confession, Jesus Christ!

לכן, אחים יקרים, אשר אלוהים קרא לכם והקדיש אתכם לשירותו, ברצוני שתתבוננו אל ישוע המשיח שהוא שליח ה׳ והכוהן הגדול של אמונתנו.

2 who was faithful to the One who appointed Him, as also was Moses in all His[F] house.

המשיח היה נאמן לאלוהים אשר מינהו לתפקיד הכוהן הגדול, כשם שמשה רבנו שרת בנאמנות בבית ה׳.

3 For this One has been counted worthy of more glory than was Moses, just as the builder of a house has more honor than the house itself

אך כבודו של ישוע גדול מכבודו של משה, כשם שבנאי שבונה בית לתפארת זוכה לשבחים רבים יותר מהבית עצמו.

4 —every house is built by someone, but He who built all things is God—

אמנם לכל בית יש בנאי, אך בונה הכול הוא האלוהים.

5 also, Moses was indeed faithful as a servant in all His house, providing evidence of those things that would later be spoken,

משה שרת את ה׳ בנאמנות בכל ענייני המשכן – שהוא בית אלוהים – אולם משה היה משרת בלבד, ותפקידו היה לרמוז על הדברים שאלוהים עמד לומר בעתיד.

6 but Christ is faithful as a Son over His house, whose house are we, if, that is, we hold fast the confidence, even the boast, of the Hope firm to the end.

ואילו המשיח, בנו הנאמן של אלוהים, שולט באופן מוחלט על בית אלוהים. אנחנו, המאמינים, הננו בית אלוהים – בתנאי שנשמור על אומץ־לבנו עד הסוף ונשמח בתקוותנו.

7 Therefore—just as the Holy Spirit says: “Today, if you would hear His voice,

לכן עלינו לציית לרוח הקודש שמזהיר אותנו ואומר:”היום אם בקולו תשמעו,

8 do not harden your hearts as in the rebellion, during the time of the testing in the desert,

אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר,

9 where your fathers tested me, proved me and saw my works for forty years.

אשר נסוני אבותיכם, בחנוני גם ראו פעלי,

10 In consequence I became very angry with that generation and said, ‘Their heart always leads them astray; they have not known my ways.’

ארבעים שנה“. רוח הקודש ממשיך ואומר שאלוהים מאס בדור ההוא, שכן היו בו רשעים שלא קיימו את תורתו ולא הלכו בדרכיו.

11 So I took an oath in my wrath, ‘As if they will ever enter my rest!’”

משום כך כעס עליהם אלוהים מאוד ונשבע שלא יכנסו לעולם אל מקום מנוחתו.

12 —take care, brothers, that there not be a malignant heart of unbelief in any of you, so as to go away from the living God;

לפיכך, אחים יקרים, בחנו את לבכם, כדי שלא יימצאו ביניכם רשעים וחסרי־אמונה שמסרבים לבטוח בה׳.

13 rather, exhort yourselves every day, while it is called ‘today’, so that none of you be hardened through sin's deceitfulness.

הוכיחו זה את זה בכל יום, כל עוד יש אפשרות לכך, כדי שאיש מכם לא ירומה על־ידי החטא ולא יקשיח את לבו נגד אלוהים.

14 For we have become associates of the Christ, if, that is, we hold fast the beginning of the Endeavor firm to the end,

שכן רק אם נישאר נאמנים עד הסוף, ונבטח בה׳ כמו שבטחנו בו לראשונה, נשתתף וניקח חלק בכל מה ששייך למשיח.

15 while it is still being said, “Today, if you would hear His voice, do not harden your hearts as in the rebellion.”

לעולם אל תשכחו את האזהרה:”היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו לבבכם כמריבה!“

16 So who were they who, upon hearing, rebelled? Really now, was it not all those who came out of Egypt by Moses?

במי מדובר? מי הם אלה אשר שמעו את דבר ה׳, אך רבו איתו וסרבו לציית לו? מדובר בבני־ישראל שיצאו ממצרים בהנהגת משה.

17 And with whom was He[F] angry for forty years? Was it not with those who sinned, whose corpses fell in the desert?

ומי הכעיס את ה׳ במדבר במשך ארבעים שנה? אלה שחטאו וכתוצאה מכך מתו במדבר.

18 Or to whom did He swear that they would not enter His rest, if not to those who disobeyed?

ולמי נשבע ה׳ שלא ייכנסו אל ארץ ההבטחה? לסוררים אשר לא שמעו בקולו.

19 So we see that they were not able to enter because of unbelief.

ומדוע לא יכלו להיכנס? כי לא האמינו בה׳ ולא בטחו בו.