Psalms 39
1 Unto the end, for Idithun himself, a canticle of David. I said: I will take heed to my ways: that I sin not with my tongue. I have set guard to my mouth, when the sinner stood against me.
| למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי |
2 I was dumb, and was humbled, and kept silence from good things: and my sorrow was renewed.
| נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר |
3 My heart grew hot within me: and in my meditation a fire shall flame out.
| חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני |
4 I spoke with my tongue: O Lord, make me know my end. And what is the number of my days: that I may know what is wanting to me.
| הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני |
5 Behold thou hast made my days measurable: and my substance is as nothing before thee. And indeed all things are vanity: every man living.
| הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה |
6 Surely man passeth as an image: yea, and he is disquieted in vain. He storeth up: and he knoweth not for whom he shall gather these things.
| אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם |
7 And now what is my hope? is it not the Lord? and my substance is with thee.
| ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא |
8 Deliver thou me from all my iniquities: thou hast made me a reproach to the fool.
| מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני |
9 I was dumb, and I opened not my mouth, because thou hast done it.
| נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית |
10 Remove thy scourges from me. The strength of thy hand hath made me faint in rebukes:
| הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי |
11 Thou hast corrected man for iniquity. And thou hast made his soul to waste away like a spider: surely in vain is any man disquieted.
| בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה |
12 Hear my prayer, O Lord, and my supplication: give ear to my tears. Be not silent: for I am a stranger with thee, and a sojourner as all my fathers were.
| שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי |
13 O forgive me, that I may be refreshed, before I go hence, and be no more.
| השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני |
