Psalms 102
1 The prayer of the poor man, when he was anxious, and poured out his supplication before the Lord. Hear, O Lord, my prayer: and let my cry come to thee.
| תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃ |
2 Turn not away thy face from me: in the day when I am in trouble, incline thy ear to me. In what day soever I shall call upon thee, hear me speedily.
| אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃ |
3 For my days are vanished like smoke: and my bones are grown dry like fuel for the fire.
| כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃ |
4 I am smitten as grass, and my heart is withered: because I forgot to eat my bread.
| הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃ |
5 Through the voice of my groaning, my bone hath cleaved to my flesh.
| מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃ |
6 I am become like to a pelican of the wilderness: I am like a night raven in the house.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃ |
7 I have watched, and am become as a sparrow all alone on the housetop.
| שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃ |
8 All the day long my enemies reproached me: and they that praised me did swear against me.
| כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃ |
9 For I did eat ashes like bread, and mingled my drink with weeping.
| כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃ |
10 Because of thy anger and indignation: for having lifted me up thou hast thrown me down.
| מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃ |
11 My days have declined like a shadow, and I am withered like grass.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃ |
12 But thou, O Lord, endurest for ever: and thy memorial to all generations.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃ |
13 Thou shalt arise and have mercy on Sion: for it is time to have mercy on it, for the time is come.
| אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃ |
14 For the stones thereof have pleased thy servants: and they shall have pity on the earth thereof.
| כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃ |
15 And the Gentiles shall fear thy name, O Lord, and all the kings of the earth thy glory.
| וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃ |
16 For the Lord hath built up Sion: and he shall be seen in his glory.
| כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃ |
17 He hath had regard to the prayer of the humble: and he hath not despised their petition.
| פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃ |
18 Let these things be written unto another generation: and the people that shall be created shall praise the Lord:
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃ |
19 Because he hath looked forth from his high sanctuary: from heaven the Lord hath looked upon the earth.
| כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃ |
20 That he might hear the groans of them that are in fetters: that he might release the children of the slain:
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃ |
21 That they may declare the name of the Lord in Sion: and his praise in Jerusalem;
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃ |
22 When the people assemble together, and kings, to serve the Lord.
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃ |
23 He answered him in the way of his strength: Declare unto me the fewness of my days.
| ענה בדרך כחו קצר ימי׃ |
24 Call me not away in the midst of my days: thy years are unto generation and generation.
| אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃ |
25 In the beginning, O Lord, thou foundedst the earth: and the heavens are the works of thy hands.
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃ |
26 They shall perish but thou remainest: and all of them shall grow old like a garment: And as a vesture thou shalt change them, and they shall be changed.
| המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃ |
27 But thou art always the selfsame, and thy years shall not fail.
| ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃ |
28 The children of thy servants shall continue: and their seed shall be directed for ever.
| בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃ |
