Job 6
1 But Job answered, and said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 O that my sins, whereby I have deserved wrath, and the calamity that I suffer, were weighed in a balance.
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 As the sand of the sea this would appear heavier: therefore my words are full of sorrow:
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 For the arrows of the Lord are in me, the rage whereof drinketh up my spirit, and the terrors of the Lord war against me.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 Will the wild ass bray when he hath grass? or will the ox low when he standeth before a full manger?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Or can an unsavoury thing be eaten, that is not seasoned with salt? or can a man taste that which when tasted bringeth death?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 The things which before my soul would not touch, now, through anguish are my meats.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 Who will grant that my request may come: and that God may give me what I look for?
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 And that he that hath begun may destroy me, that he may let loose his hand, and cut me off?
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 And that this may be my comfort, that afflicting me with sorrow, he spare not, nor I contradict the words of the Holy One.
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 For what is my strength, that I can hold out? or what is my end that I should keep patience?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 My strength is not the strength of stones, nor is my flesh of brass.
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Behold there is no help for me in myself, and my familiar friends also are departed from me.
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 He that taketh away mercy from his friend, forsaketh the fear of the Lord.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 My brethren have passed by me, as the torrent that passeth swiftly in the valleys.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 They that fear the hoary frost, the snow shall fall upon them.
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 At the time when they shall be scattered they shall perish: and after it groweth hot they shall be melted out of their place.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 The paths of their steps are entangled: they shall walk in vain, and shall perish.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 Consider the paths of Thema, the ways of Saba, and wait a little while.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 They are confounded, because I have hoped: they are come also even unto me, and are covered with shame.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 Now you are come: and now seeing my affliction you are afraid.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Did I say: Bring to me, and give me of your substance?
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 Or deliver me from the hand of the enemy, and rescue me out of the hand of the mighty?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 Teach me, and I will hold my peace: and if I have been ignorant in any thing, instruct me.
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 Why have you detracted the words of truth, whereas there is none of you that can reprove me?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 You dress up speeches only to rebuke, and you utter words to the wind.
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 You rush in upon the fatherless, and you endeavour to overthrow your friend.
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 However finish what you have begun, give ear, and see whether I lie.
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 Answer, I beseech you, without contention: and speaking that which is just, judge ye.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 And you shall not And iniquity in my tongue, neither shall folly sound in my mouth.
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
