Psalms 74
1 An instruction: of Asaph. Why, O God, hast thou cast off for ever? [why] doth thine anger smoke against the sheep of thy pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Remember thine assembly, which thou hast purchased of old, which thou hast redeemed [to be] the portion of thine inheritance, this mount Zion, wherein thou hast dwelt.
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 Lift up thy steps unto the perpetual desolations: everything in the sanctuary hath the enemy destroyed.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 Thine adversaries roar in the midst of thy place of assembly; they set up their signs [for] signs.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 [A man] was known as he could lift up axes in the thicket of trees;
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 And now they break down its carved work altogether, with hatchets and hammers.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 They have set on fire thy sanctuary, they have profaned the habitation of thy name to the ground.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 They said in their heart, Let us destroy them together: they have burned up all God's places of assembly in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 We see not our signs; there is no more any prophet, neither is there among us any that knoweth how long.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy contemn thy name for ever?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Why withdrawest thou thy hand, and thy right hand? [pluck it] out of thy bosom: consume [them].
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 But God is my king of old, accomplishing deliverances in the midst of the earth.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 Thou didst divide the sea by thy strength; thou didst break the heads of the monsters on the waters:
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 Thou didst break in pieces the heads of leviathan, thou gavest him to be meat to those that people the desert.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Thou didst cleave fountain and torrent, thou driedst up ever-flowing rivers.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 The day is thine, the night also is thine; thou hast prepared the moon and the sun:
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 Thou hast set all the borders of the earth; summer and winter — thou didst form them.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 Remember this, that an enemy hath reproached Jehovah, and a foolish people have contemned thy name.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 Give not up the soul of thy turtle-dove unto the wild beast; forget not the troop of thine afflicted for ever.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 Have respect unto the covenant; for the dark places of the earth are full of the dwellings of violence.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 Oh let not the oppressed one return ashamed; let the afflicted and needy praise thy name.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Rise up, O God, plead thine own cause: remember how the foolish man reproacheth thee all the day;
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 Forget not the voice of thine adversaries: the tumult of those that rise up against thee ascendeth continually.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
