Proverbs 6
1 My son, if thou hast become surety for thy friend, if thou hast stricken thy hand for a stranger,
| בני אם-ערבת לרעך תקעת לזר כפיך |
2 thou art snared with the words of thy mouth, thou art taken with the words of thy mouth.
| נוקשת באמרי-פיך נלכדת באמרי-פיך |
3 Do this now, my son, and deliver thyself, since thou hast come into the hand of thy friend: go, humble thyself, and be urgent with thy friend.
| עשה זאת אפוא בני והנצל-- כי באת בכף-רעך לך התרפס ורהב רעיך |
4 Give not sleep to thine eyes, nor slumber to thine eyelids:
| אל-תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך |
5 deliver thyself as a gazelle from the hand [of the hunter], and as a bird from the hand of the fowler.
| הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש |
6 Go to the ant, thou sluggard; consider her ways and be wise:
| לך-אל-נמלה עצל ראה דרכיה וחכם |
7 which having no chief, overseer, or ruler,
| אשר אין-לה קצין-- שטר ומשל |
8 provideth her bread in the summer, [and] gathereth her food in the harvest.
| תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה |
9 How long, sluggard, wilt thou lie down? When wilt thou arise out of thy sleep?
| עד-מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך |
10 A little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to rest!
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב |
11 So shall thy poverty come as a roving plunderer, and thy penury as an armed man.
| ובא-כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן |
12 A man of Belial, a wicked person, is he that goeth about with a perverse mouth;
| אדם בליעל איש און הולך עקשות פה |
13 he winketh with his eyes, he speaketh with his feet, he teacheth with his fingers;
| קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו |
14 deceits are in his heart; he deviseth mischief at all times, he soweth discords.
| תהפכות בלבו--חרש רע בכל-עת מדנים (מדינים) ישלח |
15 Therefore shall his calamity come suddenly: in a moment shall he be broken, and without remedy.
| על-כן--פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא |
16 These six [things] doth Jehovah hate, yea, seven are an abomination unto him:
| שש-הנה שנא יהוה ושבע תועבות (תועבת) נפשו |
17 haughty eyes, a lying tongue, and hands that shed innocent blood;
| עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם-נקי |
18 a heart that deviseth wicked imaginations; feet that are swift in running to mischief;
| לב--חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה |
19 a false witness that uttereth lies, and he that soweth discords among brethren.
| יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים |
20 My son, observe thy father's commandment, and forsake not the teaching of thy mother;
| נצר בני מצות אביך ואל-תטש תורת אמך |
21 bind them continually upon thy heart, tie them about thy neck:
| קשרם על-לבך תמיד ענדם על-גרגרתך |
22 when thou walkest, it shall lead thee; when thou sleepest, it shall keep thee; and [when] thou awakest, it shall talk with thee.
| בהתהלכך תנחה אתך-- בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך |
23 For the commandment is a lamp, and the teaching a light, and reproofs of instruction are the way of life:
| כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר |
24 to keep thee from the evil woman, from the flattery of the tongue of a strange woman.
| לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה |
25 Lust not after her beauty in thy heart, neither let her take thee with her eyelids;
| אל-תחמד יפיה בלבבך ואל-תקחך בעפעפיה |
26 for by means of a whorish woman [a man is brought] to a loaf of bread, and another's wife doth hunt for the precious soul.
| כי בעד-אשה זונה עד-ככר-לחם ואשת איש-- נפש יקרה תצוד |
27 Can a man take fire in his bosom, and his garments not be burned?
| היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה |
28 Can one go upon hot coals, and his feet not be scorched?
| אם-יהלך איש על-הגחלים ורגליו לא תכוינה |
29 So he that goeth in to his neighbour's wife: whosoever toucheth her shall not be innocent.
| כן--הבא אל-אשת רעהו לא-ינקה כל-הנגע בה |
30 They do not despise a thief, if he steal to satisfy his soul when he is hungry:
| לא-יבוזו לגנב כי יגנוב-- למלא נפשו כי ירעב |
31 and if he be found, he shall restore sevenfold; he shall give all the substance of his house.
| ונמצא ישלם שבעתים את-כל-הון ביתו יתן |
32 Whoso committeth adultery with a woman is void of understanding: he that doeth it destroyeth his own soul.
| נאף אשה חסר-לב משחית נפשו הוא יעשנה |
33 A wound and contempt shall he get; and his reproach shall not be wiped away.
| נגע-וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה |
34 For jealousy is the rage of a man, and he will not spare in the day of vengeance;
| כי-קנאה חמת-גבר ולא-יחמול ביום נקם |
35 he will not regard any ransom, neither will he rest content though thou multipliest [thy] gifts.
| לא-ישא פני כל-כפר ולא-יאבה כי תרבה-שחד |
