Proverbs 31
1 The words of king Lemuel, the prophecy that his mother taught him:
| דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃ |
2 What, my son? and what, O son of my womb? and what, O son of my vows?
| מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃ |
3 Give not thy strength unto women, nor thy ways to them that destroy kings.
| אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃ |
4 It is not for kings, Lemuel, it is not for kings to drink wine, nor for rulers [to say], Where is the strong drink?
| אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃ |
5 — lest they drink and forget the law, and pervert the judgment of any of the children of affliction.
| פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃ |
6 Give strong drink unto him that is ready to perish, and wine unto the bitter of soul:
| תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃ |
7 let him drink, and forget his poverty, and remember his misery no more.
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃ |
8 Open thy mouth for the dumb, for the cause of all those that are left desolate.
| פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃ |
9 Open thy mouth, judge righteously, and minister justice to the afflicted and needy.
| פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃ |
10 Who can find a woman of worth? for her price is far above rubies.
| אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃ |
11 The heart of her husband confideth in her, and he shall have no lack of spoil.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃ |
12 She doeth him good, and not evil, all the days of her life.
| גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃ |
13 She seeketh wool and flax, and worketh willingly with her hands.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃ |
14 She is like the merchants' ships: she bringeth her food from afar;
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃ |
15 And she riseth while it is yet night, and giveth meat to her household, and the day's work to her maidens.
| ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃ |
16 She considereth a field, and acquireth it; of the fruit of her hands she planteth a vineyard.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃ |
17 She girdeth her loins with strength, and maketh strong her arms.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃ |
18 She perceiveth that her earning is good; her lamp goeth not out by night.
| טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃ |
19 She putteth her hands to the distaff, and her hands hold the spindle.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃ |
20 She stretcheth out her hand to the afflicted, and she reacheth forth her hands to the needy.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃ |
21 She is not afraid of the snow for her household; for all her household are clothed with scarlet.
| לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃ |
22 She maketh herself coverlets; her clothing is byssus and purple.
| מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃ |
23 Her husband is known in the gates, when he sitteth among the elders of the land.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃ |
24 She maketh body linen and selleth it, and delivereth girdles unto the merchant.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃ |
25 Strength and dignity are her clothing, and she laugheth [at] the coming day.
| עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃ |
26 She openeth her mouth with wisdom; and upon her tongue is the law of kindness.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃ |
27 She surveyeth the ways of her household, and eateth not the bread of idleness.
| צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃ |
28 Her children rise up and call her blessed; her husband [also], and he praiseth her:
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃ |
29 Many daughters have done worthily, but thou excellest them all.
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃ |
30 Gracefulness is deceitful and beauty is vain; a woman [that] feareth Jehovah, she shall be praised.
| שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃ |
31 Give her of the fruit of her hands, and let her own works praise her in the gates.
| תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃ |
