Numbers 17

1 And Jehovah spoke to Moses, saying,

וידבר יהוה אל משה לאמר

2 Speak unto the children of Israel, and take of them a staff, a staff for each father's house, of all their princes according to the houses of their fathers, twelve staves: thou shalt write each one's name upon his staff.

דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם--שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו

3 And Aaron's name shalt thou write upon the staff of Levi; for one staff shall be for [each] head of their fathers' houses.

ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם

4 And thou shalt lay them up in the tent of meeting before the testimony, where I meet with you.

והנחתם באהל מועד--לפני העדות אשר אועד לכם שמה

5 And it shall come to pass, that the man whom I shall choose, his staff shall bud forth; and I will make to cease from before me the murmurings of the children of Israel, that they murmur against you.

והיה האיש אשר אבחר בו--מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם

6 And Moses spoke to the children of Israel, and all their princes gave him a staff, one staff for each prince according to their fathers' houses, twelve staves, and the staff of Aaron was among their staves.

וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם--שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם

7 And Moses laid the staves before Jehovah in the tent of the testimony.

וינח משה את המטת לפני יהוה באהל העדת

8 And it came to pass, when on the morrow Moses went into the tent of the testimony, behold, the staff of Aaron for the house of Levi had budded, and brought forth buds, and bloomed blossoms, and ripened almonds.

ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים

9 And Moses brought out all the staves from before Jehovah to all the children of Israel, and they looked and took each one his staff.

ויצא משה את כל המטת מלפני יהוה אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו

10 And Jehovah said to Moses, Bring Aaron's staff again before the testimony, to be kept as a token for the sons of rebellion, that thou mayest put an end to their murmurings before me, that they may not die.

ויאמר יהוה אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו

11 And Moses did so: as Jehovah had commanded him, so did he.

ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו כן עשה

12 And the children of Israel spoke to Moses, saying, Lo, we expire, we perish, we all perish.

ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו

13 Every one that comes at all near to the tabernacle of Jehovah shall die: shall we then expire altogether?

כל הקרב הקרב אל משכן יהוה ימות האם תמנו לגוע